הגיהנום המקומי מעורר להקות, שחשבנו כי עבר זמנם. אז הנה: יש מצבים מבאסים מהסוג האפוקליפטי, שדווקא מעידים: אתה עדיין חי ואפילו בועט. אבטיפוס של אמיר בן דוד, טל יניב ואיל שכטר קמה לתחיה על רקע נגיף קטלני, שמשתולל בכל העולם. מדהים: לפי הקומוניקט, שהגיע עם השיר מתברר, שהוא לא נוצר על רקע הימים האלה. חברי הלהקה מוסרים, כי הוא נכתב הוקלט והופק הרבה לפני שידעו להגיד Covid-19. השיר אינו מדבר על משבר הקורונה. קשיי הנשימה המתוארים בו כלל אינם  שייכים לחולים העכשוויים, וגם הרחובות של תל אביב אינם הרחובות של מצב החרדה הקולקטיבי מפני הבאות. השיר הוקלט לאלבום הבא של אבטיפוס, ואז על רקע המשבר, הוא נשמע כנבואה רעה שהגשימה את עצמה. כל שורה בסלע.
זה אינו רוק מחוספס, אלא פופ נגיש על מסלול מיד טמפו שמספר בבהירות דרמטית את האפוקליפסה בקולו המדוכדך של אייל שכטר. סוג של אוקסימורון – הניגוד בין המוסיקה המרגיעה, כביכול, ובין הטקסט המצמרר. כמו תסריט שממתין לבימוי וצילום, השיר הזה עולה על נתיב מרכזי מנוכר ואפרורי. הקליפ – עקב בצד אגודל. יש משהו בשיר הזה שמעניק לסיטואציה העכשווית ממד סרקסטי של חזרה לשפיות לאחר תקופת כאוס של חגיגות. ברוכים הבאים לגיהנום – במובן האירוני והציני הטוב של המילה. אני מצטרף לברכות.

צילום קליפ: יעל לפיד, דורי בן דוד צילומי סטילס: דורון צברי

אם אתה יושב עכשיו/ מעל שפת התהום/ ומנסר את הענף לבד
כשתצנח למטה תחפש לך מקום/ בין הנשמות שלא החזיקו מעמד
יש לך משאף אבל התוקף שלו פג/ ובלעדיו קשה לך לנשום
הרחובות שקטים עכשיו כמו בערב חג
ברוכים הבאים לגיהנום/ ברוכים הבאים לגיהנום/ ברוכים הבאים לגיהנום
מתי אתה פתוח?/ למה אתה נסגר?/ מול מי אתה חזק?
מתי אתה נשבר?/ למי אתה עונה?/ את מי אתה שואל?
מה אתה רואה גם בלי להסתכל?

יש לך משאף אבל התוקף שלו פג/ ובלעדיו קשה לך לנשום
הרחובות שקטים עכשיו כמו בערב חג
ברוכים הבאים לגיהנום/ ברוכים הבאים לגיהנום/ ברוכים הבאים לגיהנום