החזאי כנראה עדיין אינו מבין דבר, עשרים שנה אחרי שהשיר הזה יצא. השיחה המרה הזו שמתקיימת בינו לבין עצמו – טובה לכל עת. אתה לא מאמין בעצמך, במעשיך, אתה מודה בהעמדת הפנים שלך. כל הזיופים הקטנים. אתה אפילו לא מאמין לחזאי.
יש תחושה שלאבטיפוס זה קרה כמה פעמים במהלך עשרים השנה האחרונות. איבדו אמון בעצמם. אלא מה: האמון לעיתים קם לתחייה. גם השיר הזה זוכה לאמון/ צליל מחודש עם נגני הנשיפה של Men Of North Country. אולי היום חברי הקבוצה מאמינים, שמחר יהיה יפה יותר, אם הולכים על שובו הנצחי של הקאמבק בפופ הישראלי. לפי השיר הזה – אין צפויים שינויים מרחיקי לכת במזג האוויר. פרט לצליל המשודרג, המודל המוסיקלי הוא אותו מודל מוסיקלי, הרכות המעט מלנכולית במעטפת צליל פולק רוק אמריקני שנות השבעים, זו היא אכן אבטיפוס, עם נגיעות נשיפה סגנון "דם יזע ודמעות" של פעם, שמזרים חמצן חדש לשיר הישן, מעורר אצלי איזו בלוטה נוסטלגית.
אבטיפוס 2015 הם: אייל שכטר – שירה, אמיר בן דוד – גיטרה ושירה, טל יניב – קלידים ושירה, טל לוי – בס, בועז וולף – תופים
המעילים העבים שאתה לוקח / כל המילים היפות שאתה שולף כשצריך / כל המשפטים הסרוגים, אתה יודע / ומשקפי השמש שאתה מרכיב גם כשמחשיך
כל הספרים העבים שאתה צולח /רק כדי למצוא משפט שמישהו אחר המציא / כל הציטוטים הנכונים, אתה יודע /והפחד שהים יהיה סוער עד גבה גלי
החזאי אומר שמחר יהיה יפה יותר /אבל אתה לא מאמין לו /החזאי אומר שמחר יהיה יפה יותר /מה החזאי מבין?
כל ההחלטות הפזיזות שאתה לוקח /כל המשחקים, גם כשלא צריך / כל הזיופים הקטנים, אתה יודע /ומשקפי השמש שאתה מרכיב גם כשמחשיך
החזאי אומר שמחר יהיה יפה יותר / אבל אתה לא מאמין לו / החזאי אומר שמחר יהיה יפה יותר / מה החזאי מבין?
