אביאור מלסה עטיפה

אביאור מלסה

אביאור מלסה

ארומה מיוזיק
3.5/5

סטטיק ובן אל או אביאור מלסה? אני הולך על  מסלול המיינסטרים של מלסה – בין רגאטון לרגאיי דאנס, היפ הופ ופאנקי. מלסה מקרין טון ואישיות מתיידדים  בלי ללחוץ, גם בלי להימצא  על תדר איכותי מבחינת הטקסטים. מלסה – איש צעיר שתעשיית המוסיקה דוחפת אותו לחגוג. מצד שני: הקלות של מלסה יותר מנסבלת. גם אם הוא נמשך לטקסטים צפויים של געגועים וזכרונות הקשורים לאהבות כמו בשני השירים שפותחים את האלבום – "קיץ" ו"מצאנו אהבה"
ב"ככה אנשים", למשל, מנסה מלסה כיוון קצת אחר:  זרם מחשבות על ההחמצה של "מה שחשוב", חוסר יכולת להבין מהות הריצה הלא ברורה קדימה, שמעוררת להפסיק את המרוץ להאט  ולשוב לילדות, תקופה שככל הנראה מצטיירת כמנוטרלת מכסף, תחרות, גזענות. הפניה היא "לאחי" – חבר, ידיד, בן שיחה.
במילים "ואותי זה קצת מפחיד" "אני לא צריך לומר שלא הכי פשוט כאן" ישנה התרככות ואולי זה חלק ממגמת התקווה לצאת מהמרוץ המטורף ולפגוש את הטוב ואת האנשים האחרים.
צליל מינורי של פסנתר מוביל את השירה הרגשנית של אביאור מליסה. הטון המתכוון והלחן הנוגה הם מהות תחושתית שחוברת למילים. התחושה הראשונה שעברה בי – סטיבי וונדר בעברית. לאביאור מלסה יש תכונות של זמר נשמה מבטן, והשיר הזה הוא הקול השפוי שמנסה לגעת במפחיד שבחברה מוטרפת בכנות כובשת. נוגע. מגיע. מחלחל.
מול השיר הזה עומד, מקבלים את מוצר האינסטנט – "מקום לשינוי" בדואט עם נועה קירל. השידוך פופוליסטי, סתמי. ניסיון לייצר זיווג קורץ ללכל המשפחה. היא ממש אינה במסלול שלו. שני קווים מקבילים. אביאור מלסה שרבט משהו מתחרז על אהבה ללא סיכוי. קרן אור שלא תחזור, הירח שלא יאיר. כמה אפשר להשתמש באותו דימוי שחוק. והדמעות? – שטפו את החלונות והכבישים. אם כל כך כואב שדמעות זולגות כמו נהר – אז מה קרה שהכל לא עבד?
הטקסט החלש מנסה להסתייע  במנגינה, קצב והפקה מז'אנר האלקטרוניק לייט דאנס מיוסיק. יש מקום למחיאות כף בקצב. עזבו את "המקום לשינוי". התוכן משני לחלוטין. מסוג הקלילות שמזיזה מידית. פופ אינסטנט נעים ריקוד שעולה על מסלול טרנדי קצר טווח.
צל"ש לחיבור בין מלסה למוסיקאי, מעבד  ומפיק סתיו בגר –  הוא הוליד שירים קליטים ומעובדים להפליא כמו "בלילות" (עיבוד והפקה בלבד), "לב שיכור", "אין חדש" ("אין חדש תחת השמש/ רק חציר וקש ואותו נחש" ו"עפים באשליות כמו פרפרים למנורה")
אביאור מלסה, מסתמן כאיזו "צעקה חדשה", לא ממש מתעמק בטקסטים. המלל והחריזה נועדו בדרך כלל לשרת את הקלילות הדאנסית של השיר, מכוונים לרחבות ולמסלולי המיינסטרים מוסיקה רעננה, "צעירה", אפרו עם אלמנטים קאריביים והיפ הופ, שמשאירים אותך בסוף האלבום בתחושה כיפית מרעננת כמו מקלחת צוננים בחוף קיצי. משעמם זה לא. עמוק – גם לא.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן