האם מהפכת האהבה כבר כאן? לפי דימיונו של אביב בכר לא ברור אם מדובר במשאלה, חלום, או תחושת התגשמות. השיר מערבב זמנים. מצד אחד החזון של "הגיע הזמן לבנות תיבה" (עתיד) ומצד אחר "הנה סירה  לכל אדם באה לקחת" כלומר – כאן  ועכשיו. גם כאן – אפשר להישאר בחלקה האוטופית.
אם כבר תיבה: האם אנחנו בתוך מבול? (הקורונה…) תן לדימיון לערבב מיני דברים. קח מפה ומשם וצור איזשהו תסריט על מהפך בסדרי עולם. "מי חשב שככה זה יקרה". אפשר להגיע עד חזון אחרית הימים לפי ישעיהו, לפיו יכירו עמים רבים באלוהי ישראל, ובעולם ישרור שלום כללי, שיהפוך את כלי הנשק למיותרים.
אביב בכר נמצא באזור הזה, משתמש אף במושג גלות (עקירה מארצך)  כדי לבטא את הרצון לאהבה אופטימלית – מעין השתלשלות עניינים דמיונית, משהו בין חלום להזיה לאידיאל. ימי קץ השנאה.
הנרטיב המעומעם עולה על נתיב מוסיקלי אקוסטי צנוע ונקי, מנגינה ראויה לאהבה קטנה, אינטימית, טון שמכיל התכוונות, עיבוד שהוא תמצית פשטות מזן הפולק, צלילים חזקים יותר מהמילים. מזמזמים אותם חרישית בלב. חיים ביד המוסיקה יותר מאשר ביד הלשון, והמוסיקה הזו מחלחלת, גם אם היא אינה מכילה מהפכה של אהבה, אלא אהבת האדם באשר  היא – ללא מהפך בסדרי עולם.

קליפ: פטריק סבג

מי חשב שככה זה יקרה/ מהפכה של אהבה/ כל הלבד הזה/ ובאמת שכבר הגיע הזמן/ לבנות תיבה
היינו בגלות יותר מדי זמן/ כמעט ואבדנו בתוך ים/ והנה סירה לכל אדם/ באה לקחת
לא צריך להזהר/ כשמדברים על אהבה עכשיו/ אז הנה גם אתה תן לעצמך לזרוח/ מול הים שלך
היינו בגלות יותר מדי זמן/ כמעט ואבדנו בתוך ים/ והנה סירה לכל אדם/ באה לקחת/ אותך לשם
מהפכה של אהבה/ באה אלייך תתפוס אותה/ בשתי ידייך היא שלך/ מהפכה של אהבה
פתח את עינייך וליבך/ מהפכה של אהבה/ מהפכה של אהבה/ מהפכה של אהבה