אחרי כל הפילוסופיה על נושא הזמן, הסיום פשוט, אולי אף פשטני – "לקחת זמן לאהבה". האם זו אותה האהבה? האם זו אותה נשיקה? מה עשה לה הזמן? האם נשחקה? אבל אביב גפן מעדיף רשימה של שאלות סרק על הזמן מאשר להתעמק.
ואחרי 3:31 דקות שהשיר לקח מזמננו, אפשר לקבוע שגם מוסיקלית אין כאן גילויים חדשים. הזמן לא היטיב עמו. השיר לא ייכנס לעשרת הגדולים של גפן, שלא לדבר על השירים רשימת השירים שמתדפקת על שערי הפנתיאון של המוסיקה הישראלית. מסתובב סביב פראזה מלודית אפרורית, שנתמכת בהפקה קצבית הפוזלת למוסיקה הקלטית. עם כל אכזריותו של הזמן שטס, מה שנשאר לנצח זוהי מוסיקה אולטימטיבית. כדאי לאביב גפן לקחת הפסקות ארוכות יותר בזמן כדי להגיע ליעד הזה.
זמן טס/ כמה עברת וכמה נשאר/ מה המשכת ומה נגמר/ מה תספיק ומה כבר מאוחר
אהבה באה והולכת/ נשיקה או פרידה כואבת/ הזמן טס והזמן טס
כשהזמן טס/ לא הרגשת ואתה כאן/ מאיפה באת ועכשיו לאן/ הלכת לאיבוד או זה מוכר
נשאר אותו דבר או השתנית/ היית שוב חוזר לאיזה רגע/ הזמן טס והזמן טס
הזמן טס/ ממשיך לרוץ או שאתה נח/ על כביש מהיר או שעוצר בצד/ אתה לבד או מחכים לך?
מרגיש שלם או מתגעגע/ נשאר שפוי או שמשתגע/ הזמן טס והזמן טס
להמשיך ללכת/ לתפוס את הרכבת/ לקחת הפסקה/ לאהבה
