אביב גפן בחר לארח את עמרי קרן, נכדו של שלום חנוך בתוכנית בו הוא (גפן) התארח אצל שלומי שבן במסגרת "חי בגימל" בהיכל התרבות. מדברים על עילוי כיוצר, כגיטריסט. נתתי לחפשן באתר את שמו, וחזרתי במנהרת הזמן ל – 30 באפריל 2010 בהאנגר 11 – הופעה של סבא שלום, תחנה רביעית – "מחכים למשיח" ו,רק בן אדם". לאקורד הסיום הזמין הבת רומי ואת הנכד עמרי בגיטרה. כתבתי אז: "הוא כבר בדרכו לרשת את מקומו של רוני פיטרסון הנצחי לביצוע "בגלגול הזה".
11 שנה עברו, ועומרי מתייצב בהיכל התרבות ערב הוצאת אלבום חדש לביצוע משותף עם גפן של Going To מתוכו. שבן סקרן לדעת, מה סיבת העצבות ששוררת לאורך שיריו. היתרון באהבה נכזבת שהיא מייצרת שירים, ואצל עומרי זה צמח לאלבום. אביב גפן "תקף" אותו בשאלה סקרנית מה הוא הנכד חושב על שלום חנוך. התשובה של עמרי היתה אינטילגנטית יותר מהשאלה: "זה לא שנה שהוא סבא שלי. בגיל 19 חשבתי עליו כמו שאני חושב על כל גאון מוסיקלי אחר, שאני אוהב. אני חושב על הנכדים של פול מקרטני איך הם מרגישים. אין לז ה כל קשר שאני מת עליו כסבא ומת עליו כאמן".
כאמור עמרי ואביב ביצעו Going To, פולק לירי נוגה יפהפה, וכל השלושה קינחו ב"יומן מסע" של גפן.
שלומי שבן אירח את אביב גפן לארבעה שירים בלבד – "האם להיות בך מאוהב", "ואולי", "מותק את אצלי בראש", "יומן מסע". רוב המפגש עבר על שיחה ביניהם שהיתה לעיתים טעונה. גפן דיבר כרגיל על הוריו ("אמא הייתה איתי כל הזמן"), הזכיר את סדרת הטלוויזיה החדשה – "שנות הירח" המתבססת על חייו בשנים 1989 ועד 1995 – רצח רבין ("תמיד אני מהרהר מה היה קורה באותו ערב אם לא הייתי מאחר לעצרת"…)
גפן האשים את האמנים המקומיים בחוסר אמירה נגד החברה , הממשלה, ואפילו הצביע על שבן, שהעמיד אותו על טעותו והזכיר לו את "תמונה משפחתית עם ראש הממשלה". בקטע הפוליטי התברר כרגיל שגפן טוב בסיסמאות וחלש מאוד במעשים, ביצירה לוחמת. מעולם לא היה זמר מחאה חברתי פוליטי אותנטי. התמונה המשותפת עם ראש הממשלה, שכביכול עזר בתרומת כספים לאמנים הוכיחה עד כמה גפן אינו קוהרנטי כשה נוגע ליחסי אמנים שלטון.
שלומי שבן זיהה את הזיוף. גפן עדיין מתיימר "לייצג" מגמה, אבל הניסיון שלו לאחד מגזרים ולייצר פיוס ואיחוד בין ערבים ויהודים, חרדים וחילונים נשמע רחוק מהמציאות כרחוק סין מארה"ב. שבן הגדיר את ה"חזון" שלו "נורא "נאיבי" לאור העובדה שהבעיות החברתיות והפוליטיות נותרו בעינן, אלא הולכות ומסתבכות. כששבן שאל אותו במה הוא יותר "יצחק רבין" ובמה הוא יותר "ביבי נתניהו" ענה גפן: "אני שוחר שלום כמו רבין ואני ממזר כמו ביבי…" הייתם צריכים לראות את הפנים של שבן אחרי התשובה הזו.
מה שעוד הדהים את שבן היתה ההכרזה של גפן המשמש בשנים האחרונות מנטור בדה וייס, כי אמנות הרוק עברה מהבמות לטלוויזיה. שבן: "אמנות עמוקה לא יכולה להתהוות בפריים טיים של ערוץ 2, שיש לו אלוהים אחד וזה הרייטינג, ושיחות עמוקות על אמנות או על כיבוש לא מזיזות רייטינג".
בעניין הטלוויזיה, שבן לא הסתיר את דעתו על גפן: "אני חושב שהבעיה שלך, שאתה חייב להיות במרכז ולקבל תשומת לב מופרזת כמו שאתה רגיל לקבל. אצלי זה לא כך. לא מכור לזה. ההגדרה שלי להצלחה היא חופש, ולי יש חופש לנגן בזמן ובמקום ועם האשים שאני רוצה"…
