זה אביב גפן של הרמוניה נוגה ורכה בטון של בקשת חמלה. מבקש אישור מחודש לאהבה, לאושר על רקע הפער שבין עבר להווה – "אם היה אפשר לשכוח / את מה שלא שווה לזכור". מחיקת רגעים קשים בעבר עשויה להחזיר את הטוב להווה למקום שבו הוא עומד. היא ממשיכה להאמין באהבה, הוא נפחד, מתגעגע לטהור שבאהבה – "לבן צחור ללא כתמים". גם הוא רוצה להאמין באהבה.
אביב גפן כותב נפלא בסולם התוגה הרומנטי. כאן הוא גם אינו צריך להסתיר קול לא מהוקצע. הרעידה בשירה תואמת את הלך הרוח האינטימי. מצליח להיות סנטימנטלי באיפוק מפוקח, במנגינה ובצליל שמכילים את התחושה ומחלחלים.
אם תבחרי בי ערב ערב/ תישארי אחרי שכל השאר עוזבים/ אם תביאי זר של שקט
ותלבשי לבן צחורה ללא כתמים
אם היה אפשר סתם ככה / לעוף ולחזור עד שיעלה האור/ יש עקבות של פחד אל תביטי לאחור
עד שיעלה האור/ אם תעברי בי חדר חדר
את ילדי כסי בשמיכות דאגתך/ במבוך נמצא האושר
ואהיה תמיד הכתובת על לבך
אם היה אפשר לשכוח/ את מה שלא שווה לזכור/ עד שיעלה האור
יש עקבות של פחד/ אל תביטי לאחור/ עד שיעלה האור
הכול נראה קודר מהמקום שאני עומד/ ואת שוב שואלת אם אני מודאג/ את ממשיכה להאמין באהבה
ומושיטה אליי ידך העדינה
