אביגיל רוז זה יקרה

זה יקרה

אביגייל רוז

מילים ולחן: אביגיל רוז הפקה מוזיקלית: יוסי מזרחי
4/5

אביגייל רוז מצליחה להיות הפסיכולוגית של עצמה. לשאול שאלות ולענות. הסיטואציה מוכרת כמעט לכל מי שנזקק ליעוץ: המחשבות על הגשמת חלומות הן שמהוות חומה מעכבת. מייצרות אותו מעגל בלתי נפרץ של לחצים אישיים וחברתיים.
רוז מאבחנת את הבעיה: אין אהבה באופק, אין מי שיקפיץ את הדופק, יש מצב שתישאר לבד. אם זה יקרה או לא יקרה, מוטב לקחת נשימות – עמוקות כדי לשחרר לחץ. יש לה הדיאגנוזה והתרופה.
בדיעבד, יש לרוז גם תרופה מהסוג האומנותי: בשעה שלרבים אין אפשרות לשחרר לחץ, לאביגיל רוז  יש שיר ומוסיקה, המשמשים מפלט, אפילו סוג הגשמת חלום, אולי אף מקור משחרר. היא אכן מצליחה להביע את המודעות לדיסוננס הקיומי, לחוסר התוחלת, באמינות גבוהה.
השיר נבנה בהדרגה מתחושה מלנכולית מושרת בטון נמוך, כמעט בולעת מילים. בהמשך מטפסת בסולם האוקטבות, והקול הקודר הופך נואש- מלודרמטי. השיר שנפתח בצליל דמוי מיתרים סימפוניים שממוסרים את אווירת  הדכדוך, מתעצם בהמשך בקצב שחובר לתחושת הלחץ והניסיון לקחת נשימות משחררות. ההפקה המוזיקלית העניקה לרוז עוצמות שמעצימות את התחושה.
מה יהיה אם לא מה יהיה אם כן / הלב לא נשבר גם לא התרוקן/ אין שום אהבה באופק

אין מי שיקפיץ ת'דופק/ זה מלחיץ, זה לוחץ לי בחזה/ ברגע זה / יש מצב שאשאר לבד
אבא אל תדאג/ אבא אל תכאב
פתרונות זולים כי צריך משהו לספק/ תחושות עפות באוויר אתפוס מה שיש/ יש שם הצלחה באופק/ יש כאן הבטחה בלי דופק
זה יקרה, זה חייב/ מה יקרה אם זה לא יקרה?/ רק דקה של שקט/ עשר נשימות
שישטוף הגשם את כל החלומות
זה יקרה זה חייב מה יקרה אם זה לא יקרה/ זה מלחיץ  זה לוחץ לי בחזה ברגע זה
אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר
שמונה תשע, שמונה תשע, שמונה תשע
רק דקה של שקט/ עשר נשימות/ שישטוף הגשם את כל החלומו 
זה יקרה, זה חייב/ מה יקרה אם זה לא יקרה?/ זה מלחיץ, זה לוחץ לי בחזה ברגע זה
אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע עשר

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות