האידיאליזציה היא הבסיס של ההתאהבות והאהבה הרומנטית. מה שהופך אדם לנחשק בעינינו, היא אותה פעולה בדמיון המבליטה את הסגולות העושות אותו יחיד ומיוחד, יוצא מגדר הרגיל, נישא מעל האחרים. האידיאליזציה מסייעת לנו להתעלות מעל היום-יום. אלוש נמצא בשלב הזה. השאלה האם זה מצב שיישאר לאורך זמן אינה רלוונטית, כי אלוש שר מצב בזמן אמת.
כמה טוב שיש מוסיקה כדי לנסות לדייק רגשות. כל אישה היתה רוצה לשמוע את מנגינת הלב של אברהם אביב אלוש. היא מגיעה בפשטות ישירה, טון מחוספס ומתכוון עד זעקה של סינגר סנגרייטר. הלב הוא מחובר למיתרי הקול. אלוש נע במסלול שהייתי מכנה פולק סול (Folk Soul). אתה כותב ושר את רחשי הלב. מוסיקה שהוא מנגן לה, האור שהיא מפיצה, התחושה שהיא בית שהוא רוצה לגור בו עד סוף ימיו. אין כאן מוסיקה שהמציאה איזשהו גלגל. אלוש גם לא התכוון לכך. כל מה שרצה הוא שהצלילים יבטאו רחשי ליבו. בכך הוא הצליח. המלודיה והעיבוד משרתים את הטקסט עקב בצד אגודל.
קליפ: צילום – אברהם אביב אלוש, עריכה – יעקב אסרף (סולם יעקב)
תופס מקום מולך / בייחוד כשאת אינך
את בית על המים/ לאן שלא אלך הגבול תמיד אצלך
כי את בית שלי ושלך
פזמון:
כבר כמה שנים אני מנגן לך/ כל יום שתבואי תראי אני עוד כאן
עד לסוף הימים רוצה להישמר לך / את מאירה בי כל פעם מחדש
ובדרך שלך אוחז אני רק בך/ כי את בית על המים
ובשקט שלך מוצא עצמי איתך/ כי את בית שבנית לי ולך
פזמון:
כבר כמה שנים אני מנגן לך/ כל יום שתבואי תראי אני עוד כאן
עד לסוף הימים רוצה להישמר לך/ את מאירה בי כל פעם מחדש }*2
(כל בוקר מחדש)
עד סוף הימים רוצה להישמר לך/ כל יום שתבואי תראי אני עוד כאן
תופס מקום מולך בייחוד כשאת אינך/ את בית
