אדם שר על תחושה מוזרה – "שהתחיל האביב" אבל "כלום לא מרגיש כמו אביב". מה קרה? אנחנו נמצאים בתוך הטבע, בין גבעולי העשב לצמרות העצים, משתפים את כל החושים שנהנים מדי שנה ממראות הפרפרים, הציפורים הנודדות וניחוחות האביב. מה כאן מרגיש "סוף העולם"? . לשוא חיפשתי בשיר הפסטורלי. תחושת חרדה, לחץ, דיכאון? אגב, בשיר אין רמז לקורונה, למרות  שברור כשמש,  שהוא נכתב על רקע ההסגר בו שרוי העולם. סביר לכן להניח שהכל ענין של תחושה, שמשהו כמו סוף העולם מתרגש ובא, אבל זוהי פרשנות של כותב שורות אלו, שאולי חסר איזה חוש שישי, שדרכו אפשר לפתוח דלת סמויה לממד אחר של הכרה, שיפתור את כותב השיר לפרט יותר.
אדם לא "חופר".  מהשירה שלו ברורה התחושה. נשמע שקט ומדוכדך בפתיח האקוסטי בצליל מיתרים ופסנתר, ואז מ"האור משתנה" מחליף הילוך לשירת רגש, מוסיף ממד רציני של ממש לשיר. גם העיבוד המחבר את התזמור העשיר עם קולות מקהלה מנסה לייצר נרטיב מסעיר. הקומפוזיציה המוסיקלית מרשימה, נוגעת באיזושהי תחושת חרדה, אבל אינה מצליחה לחבור לדרמה המשתמעת מהטקסט המעורפל, שאינו נוגע ממש בתחושה אפוקליפטית. השירה המלודרמטית של אדם היא האלמנט היחיד שמתקרב להרגשה-הכרה הזו.

*** השיר הוא חלק מפרויקט מיוחד של המוסיקאי  יהונתן פרלמן (19) המחבר נגנים וזמרים צעירים לשיתופי פעולה עם אמנים וותיקים בשירים מקוריים.

מוּזָר שֶׁהִתְחִיל הָאָבִיב/ פִּתְאוֹם כָּל מִינֵי פְּרָחִים קְטַנִּים/ צָצִים לָהֶם בֵּין גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב/ מוֹפִיעִים בֵּין צַמְּרוֹת הָעֵצִים
מוּזָר שֶׁהִתְחִיל הָאָבִיב/ מִסָּבִיב כָּל מִינֵי פַּרְפַּרִים/ בּוֹחֲרִים לָצֵאת דַּוְקָא עַכְשָׁו/ לְבַלּוֹת אֶת חַיֵּיהֶם הַקְּצָרִים
וְהָאוֹר מִשְׁתַּנֶּה/ מֵאָפֹר וְכֵהֶה/ לְבָהִיר וְטִפָּה יוֹתֵר חָם/ אֲבָל כְּלוּם לֹא מַרְגִּישׁ כְּמוֹ אָבִיב/ זֶה מַרְגִּישׁ כְּמוֹ סוֹף הָעוֹלָם
מוּזָר שֶׁהִתְחִיל הָאָבִיב/ הָרוּחַ נָעָה כְּמוֹ לְחִישָׁה/ מְפַזֶּרֶת רֵיחוֹת נְעִימִים/ מְלֻוִּים בְּתִקְוָה חֲדָשָׁה
הַלֵּילוֹת נַעֲשִׂים יוֹתֵר קְצָרִים/ וְהַבֹּקֶר נִפְתַּח בְּשִׁירָה/ שֶׁל אַלְפֵי צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת/ שֶׁעוֹשׂוֹת אֶת דַּרְכָּן חֲזָרָה
וַעֲדַיִן קְצָת קַר/ אַךְ נִדְמֶה שֶׁאֶפְשָׁר/ כְּבַר לָקוּם וְלָלֶכֶת לַיָּם/ אֲבָל כְּלוּם לֹא מַרְגִּישׁ כְּמוֹ אָבִיב/ זֶה מַרְגִּישׁ כְּמוֹ סוֹף הָעוֹלָם
ואולי יום אחד עוד נביט למרחק/ ונצחק כל הדרך לשם/ אז הכל שוב ירגיש כמו אביב/ לא ירגיש לי כמו סוף העולם