נעלה עם אהוד בנאי לכביש הראשי. בשירים רבים שלו יוצאים איתו לדרך. את הרגש הוא מצליח להביע אותנטי יותר במסלולי  הנסיעה האלה, radio friendly. השיר עוסק ביחסים בין ילדים והורים. הקשר שזועק לתמיכה, לאהבה הוא תלוי דאגה תמידית. הוא שר מגרונה של מסויטת שזקוקה לעזרה נפשית. חלק ראשון – דרמטי, מייצר מתח, מחובר לזעקת "אבא אל תשאיר אותי לבד".
החלק השני – מרוכך. הטון הופך מדרמטי לרגוע, מרגיע ומרוכך מתוך זיכרון של התמיכה האבהית בגיל הילדות – "כשהיית קטנה לקחתי אותך על הכתפיים/ אמרת: עכשיו אני קרובה אל השמים". אהוד שר לכל הילדים וההורים, קטנים כגדולים,  מזהה נקודות קריטיות במהות הקשר ביניהם.
העוצמה של השיר בפשטותו העממית, בטון הענוג אבל מלא הכוונה, ביכולת להבליט שגרת יום-יום בהארה גדולה – במהלך מלודי כובש, בטון מתכוון, באקוסטיות מיתרים אפקטיבית שנוגע בפולק-קאנטרי שנות השבעים, צלילים אותנטיים שמאוד מאפיינים את קווי המיתאר המוסיקליים שלו. בנאי מצליח להניע את המילים ולכוון אותן  למקומות הרגש הנכונים. מרעיד את מיתרי הנפש.

במאית קליפ: מרים בנאי צילום ועריכה: דרור פז

לא עצמתי עין כל הלילה רדופת מחשבות ובהלה
אוחזת בכוח בקבוק של מים כחבל הצלה
הדופק מהיר אין לי אוויר/ הלילה בודד הלב שוב רועד
אבא תן לי יד/ אל תשאיר אותי לבד
הראש שלי טס במהירות האור גבוה מדי לא מצליחה לעצור
קולות וצללים עולים מן התהום רודפים אותי גם בחלום
קשה לי לנשום בתוך גל של חום/ ואין לי זמן ואין מקום
אבא תן לי יד/ אל תשאיר אותי לבד
כשהיית קטנה לקחתי אותך על הכתפיים
אמרת: עכשיו אני קרובה אל השמים
בואי נרד ביחד אל גן המגדלור/ הרוח נרגעת והפחד יעבור
אבא תן לי יד/ אל תשאיר אותי לבד