אנחנו ערב בקשת סליחות, אותם עשרה ימים בין ראש השנה ליום כיפור, הנקראים "עשרת ימי תשובה", בהם נהוג לבקש סליחות איש מרעהו. ימי הסליחות, שמתחילים בראש חודש אלול ומגיעים לשיאם ביום הכיפורים, מזמנים פתח לבחון את מהות הסליחה.
בדרך כלל נדרשת בקשת הסליחה במרחבים שבין אדם לאלוהים ובין אדם לחברו. אהרן רזאל מארח את אביתר בנאי בטקסט הלקוח מהלכות תשובה של הרמב"ם. לפי הרמב"ם : "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח".
אפשרי? – ספק גדול. האם אדם יכול לשנות את אופיו. אלא מה: מעשה הסליחה מצריך התרחקות כה גדולה מהחטא, שעוצמתה מביאה למצב, כאילו שינה אדם את אופיו והפך אחר, כאילו אינו אותו האיש שעשה את אותם מעשים.
המוסיקה והקולות לוקחים את הטקסט למקומות ענווים, שיש בהם תוגה שמעצימה את הכוונה. רזאל את בנאי מתחברים לנרטיב לא רק כאנשים מאמינים, אלא כיצורים אנושיים מפוקחים, שמבינים כי כדי לכפר על עוונות יש לעבור שינוי פנימי קיצוני של ממש. הטון הנמוך הכמעט חרישי נוגע באמת הזו, כאשר הזעקה "צועק תמיד, בכל כוחו, בבכי ובתחנונים" היא הפרת רגיעה שמעידה על האנושי שבאדם, נסיון להתגבר על חולשותיו כדי להיות "אחר". השניים נעים על אותו תדר אמוציונאלי במנגינה רבת יופי ומשדרים אמת חיים.
מדרכי התשובה,/ להיות השב צועק תמיד לפני ה'/ בבכי ובתחנונים.
ועושה צדקה כפי כוחו/ ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו.
ומשנה שמו, כלומר: אני אחר, אני אחר/ ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים,
ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים.
משנה מעשיו, לטובה ולדרך ישרה/ גולה אני ממקומו.
גלות מכפרת עוונו/ כשגורמת לו להיות עניו ושפל רוח.
ומשנה שמו, כלומר: אני אחר, אני אחר
ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים/ ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים.
צועק תמיד, בכל כוחו, בבכי ובתחנונים: אני אחר!
ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים.
אתמול רחוק הייתי/ היום קרוב.
מדרכי התשובה,/ להיות השב צועק תמיד לפני ה'/ בבכי ובתחנונים.
ועושה צדקה כפי כוחו/ ומתרחק הרבה/ מן הדבר שחטא בו.
ומשנה שמו, כלומר: אני אחר, אני אחר/ ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים,
ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים.
צועק תמיד, בכל כוחו, בבכי ובתחנונים: אני אחר!
ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים.
אתמול רחוק הייתי/ היום קרוב.
