אחינועם ניני - סימנים של תום

סימנים של תום

אחינועם ניני

מילים ולחן, עיבוד וביצוע: אחינועם ניני עם ציטוטים ממאמר של דוד גרוסמן
4.5/5

מאמר של דוד גרוסמן תחת הכותרת "כולנו רקמה אנושית מידבקת אחת" על ימי מגיפת הקורונה, שהתפרסם בעיתון "הארץ", הניע את אחינועם ניני לתגובה בצורת שיר. גרוסמן פרסם את המאמר במרץ 2020. השיר של ניני יוצא בסוף מאי. החודשיים שחלפו לא כרסמו בעוצמתם.
השאלה שמפנה ניני לחברה, כבשיחת חולין, בתחילת השיר – "קראת מה הוא כתב?" עשתה את שלה. גם כותב שורות אלו מיהר לחפש את המאמר. רק אחרי קריאתו יכולתי לחוש את המניעים של ניני להגיב.
ניני מצליחה להעביר/ לתמצת את עיקרי הדברים של גרוסמן בעקבות המגיפה העולמית – בכל אספקט – אנושי, חברתי וגם פוליטי. בעוד גרוסמן נשמע דידקטי ורציונלי, אחינועם בשיר הסמי-מדובר שלה יוצרת הזדהות עם תכן המאמר. כבר בפתיחה בשיחה בינה ובין חברתה היא מעבירה אותנו למישור אינטימי-אישי-רגשי. רק בהמשך נכנסת ראיית העל העוסקת בשינויים שהמגפה עשוייה לחולל בחייהם של אנשים, ואז שוב חוזרים לנתיב האישי במילים – "האמת, אנחנו מדברים על זה הרבה אני ואת" – היא ממקדת תשומת לב לשאלות שאנחנו מדחיקים ביומיום – כולל ההורים היקרים שזמן חייהם הולך ואוזל, שאלות לגבי המלחמה עצמה – לא זו נגד הקורונה, אלא זו שבידינו השליטה עליה, המחשבות על חוסר השיווין בחברה שבתוכה אנו חיים.
התקווה היא שהבסיס האנושי של האדם יתגלה כ"הילך חוקי" – כמו מטבע עובר לסוחר, כזה שהופך שימושי ביומיום, חלק מהדי.אנ.איי של האנושות. מילים פשוטות: שהקורונה תביא אותנו לצומת של חישוב מסלול מחדש של החיים, בתקווה, שיתגלו בו סימנים של תום…
במאמר מוסגר אני אומר: אשרי המאמינים. כבר באלה הימים והלילות יש תחושה שהתקווה, שמשהו השתנה-ישתנה אנושית-חברתית-פוליטית – מסתמנת כתקוות שווא. אנשים מתנפלים על שגרתם הקודמת. הפוליטיקה נראית מזוהמת יותר מבעבר. העולם ככל הנראה – כמנהגו מטרום ימי הקורונה נוהג.
אחינועם ניני בתרגום של החוויה שלה, הצליחה לגשר בין המאמר לסיטואציה בדיבור ובשירה, בין האמירה הרציונלית ובין שיחת יום-יום ומנגינת הלב, לתפוס שתי ציפורים שיחברו את השיח והתובנה עם שפת הרגש. אין כאן עיבוד מורכב, לא יומרה מוזיקלית, אלא היא והפסנתר – כדי לתת לדברים לדבר בעד עצמם בבהירות בטון של חמלה וכוונת אמת.

קראת מה הוא כתב? הוא שאל אותי בשקט
כן…שכולנו רקמה אנושית אחת מדבקת.
ומה חשבת?/ האמת, די מפחיד..
אבל את כל מה שהוא כותב, אני קוראת גם עם הלב, תמיד….
יהיו כאלה  שלא ירצו לחזור לחייהם הקודמים
למקום עבודה שחנק ודיכא אותם שנים..
יצאו מארונות, יצאו מאלוהים, יעזבו את בני זוגם..
יחליטו להביא, או לא להביא, ילד לעולם….

ואפשר שיתגלו בהם סימנים מענגים של תום
ואולי  גם הרוך, אולי הרוך פתאום
אולי הרוך, אולי הרוך פתאום/ ייעשה הילך חוקי…

האמת, אנחנו מדברים על זה הרבה אני ואת
על איך הילדים גדלים, ואנחנו רצים, ועוד מעט יהיה כאן בית ריק…
ועל הורינו היקרים, שלא יהיו תמיד לתמיד
קשה לחשוב על זה, וקשה עוד יותר להגיד..

יהיו  כאלה שישאלו את עצמם לראשונה על בחירות
על ויתורים, על פשרות, על החיים שלא העזו לחיות..
ויתילו ספק, בכניעה לחרדה…
והאם באמת גזירה משמים היא המלחמה??

ואפשר שיתגלו בהם סימנים מענגים של תום
ואולי  גם הרוך, אולי הרוך פתאום/ אולי הרוך, אולי הרוך פתאום
ייעשה הילך חוקי…

יהיו שיתהו איך זה, שבעולמינו העשיר/ הפער בין אדם לאדם, כל כך אדיר!
ולא לכל תינוק הזדמנות שווה/ והטבע נאנק תחת עול הצריכה…

את כל השאלות, טוב שנשאל היום/ אולי ברוך, אולי ברוך פתאום..
ואפשר שיתגלו בנו,  סימנים מענגים של תום
אולי הרוך, אולי הרוך פתאום/ אולי הרוך, אולי הרוך פתאום
ייעשה הילך חוקי…
הילך…איזו מילה… הילך, הא לך, קחי לך הזדמנות שנייה

דרך חדשה…

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן