סוף סלע משתף את מאיה אברהם בדואט נסיעת געגועים על מסלול זמן אקראי בין "חלומות שנשכחו מזמן" "עד לעולם הבא", של אוהבים המשתוקקים זה לזו. הכל פשוט וסביר, עד שנכנסת שורה יבשושית לא מוצלחת כמו "לא נוכל לסמוך רק על העבר" ומעיבה על הקוהרנטיות הפיוטית של השיר – רק מפני שהכותב הצליח לחרוז את השורה עם "כָּל הַמָּתוֹק הוּא מַר". בקיצור: לא טקסט להציג כמודל לכתיבת שירה מולחנת.
המנגינה והלחן מייצרים מלודיות אקוסטיות נעימה, החוברת לקצב המהדק את הדואט הקולי ומעלה אותו על מסלול פולק מהסוג שאינו תלוי בזמן ובטרנד. אני לא אתעמת עם מי שיחוש שהשיר מעט מיושן, המוסיקה, הקולות וצליל הגיטרה משדרים געגועים בעידון מלטף שאומר – לא חייבים להוציא ישן מפני חדש, והישן הזה לפחות מוסיקלית עשוי מחומר מקורי אותנטי.
אַחֲרֶיךָ הָיִיתִי נוֹסַעַת בֵּין חֲלוֹמוֹת שֶׁנִּשְׁכְּחוּ בַּזְּמַן
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה שׁוּב לִהְיוֹת לְבַד.
אַחֲרֶיךָ הָיִיתִי נוֹסַעַת עַד לְאֵין סוֹף
אִם רַק תִּתֵּן לִי יָד – לֹא אֶהְיֶה לְבַד.
אַחֲרַיִךְ הָיִיתִי נוֹסֵעַ עַד לָעוֹלָם הַבָּא
הַתְּמוּנָה שֶׁבַּחֶדֶר זוֹכֶרֶת וְכָל הָאוֹר כָּבָה
אֵין לִי מַשְׁמָעוּת כְּשֶׁאַתְּ רְחוֹקָה.
וּבִזְמַן שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת תֵּן לִי סִימָן,
כִּי כְּשֶׁחָשׁוּךְ וְקַר, חָסֵר לִי קוֹל מֻכָּר
אַחֲרַיִךְ הָיִיתִי נוֹסֵעַ גַּם אִם הַשְּׁבִיל הוּא זָר
בִּלְעָדַיִךְ יֵשׁ רַעַשׁ בַּשֶּׁקֶט, כָּל הַמָּתוֹק הוּא מַר
לֹא נוּכַל לִסְמֹךְ רַק עַל הֶעָבָר.
אַחֲרֶיךָ הָיִיתִי נוֹסַעַת בֵּין חֲלוֹמוֹת שֶׁנִּשְׁכְּחוּ בַּזְּמַן
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה שׁוּב לִהְיוֹת לְבַד.
אַחֲרֶיךָ הָיִיתִי נוֹסַעַת עַד לְאֵין סוֹף
אִם רַק תִּתֵּן לִי יָד – לֹא אֶהְיֶה לְבַד.