עוד שיר נוגה לאל הטוב? איתי לוי מקונן משהו תוך כדי התנצלות וחרטה. פתאום (אה, יום כיפורים) רוצה את אבא קרוב אליו. בזכותו הוא "הכל", אבא הכל-יכול שיציל אותו מבדידות וגם מעצמו. מצד אחד – "אנלא מבקש כלום", מצד אחר: שישמור עליו, גם על אמא. אבא של לוי הוא הלב שלו, הוא הכי בעולם. מאמין שהאבא הזה ימשיך להציל אותו.
ממה? למה עצוב לו? – כי קרה משהו לא טוב? קורונה טיים? על כך אין השיר משיב. העיקר שהסלסול הנוגה יעשה את שלו, שהעצב יגיע, ייגע ואולי אף יחלחל. שיר מהסוג השדוף הזה, שמנסה לכרוך אמונה ודמעות – נעצר ליד האוזן וממשיך הלאה. אין כאן מקוריות, אין חשיבה מחוץ לקופסה, צפוי עד מעיק.
איתי לוי – בסוף תמיד חוזר
לאן שאלך תמיד אתה כאן/ בין חיוך לדמעות/ אתה האור בלילות
וגם אם קשה ולא הולך לי/ מותר גם לטעות/ אתה נותן לי סיבות
להאמין שיש רק טוב/ נופל מהשמיים/ רק תושיט אליי ידיים
אבא , אני רוצה אותך קרוב אליי/ בזכותך אני הכל
כי רק אתה יכול/ כל פעם להציל אותי/ מהלבד אפילו מעצמי
תשמור עליי/ אל תוותר עליי/ אפילו אם ברחתי
בסוף תמיד חוזר/ אתה הלב שלי
אתה יודע הכל/ אנלא מבקש כלום/ רק שמור לי על אמא
שתמיד תחייך/ ולא תדאג לי בלילות
ותודה על השפע/ שום דבר לא חסר לי/ אתה נותן לי כוחות
להאמין שיש רק טוב/ נופל מהשמיים/ רק תושיט אליי ידיים
אבא , אני רוצה אותך קרוב אליי
