עיון ביקורת

שרות זלדה, אי במערבולת (נענע דיסק, נובמבר 2019)

מוסיקה ישראלית, מוסיקה ישראלית פלוס

זלדה אינה מהמשוררות היותר מולחנות במוסיקה המקומית, בטח לא כמו לאה גולדברג, אלתרמן, רחל, נתן זך, אפילו לא כמו יונה וולךחנן יובל הלחין את שירה "לכל איש יש שם", שביצעה חוה אלברשטיין. למעשה, זה היה השיר הראשון שלה שהולחן שחשף אותה גם לציבור שלא הכיר את שיריה.  בשנים הבאות – מעט מאוד לחנים משיריה זכו לחשיפה.  חיים ברקני הלחין את "הדליקו נר", גם הוא בביצוע אלברשטיין. נורית הירש את "שלומי קשור בחוט אל שלומך" ששר יהורם גאון. אלה דוגמאות מעטות.
פתאום – נוחת ספר-דיסק הכולל 14 שירים מולחנים של זלדה. הלחנת שירי משוררים – אתגר לא פשוט. גם כששיר אינו “מבקש” להתעטף בלחן, לעיתים, המוסיקה מוסיפה לו נדבך, ומעניקה לו ערך מוסף חיוני. מצד שני – עלולה לסטות מהנתיב של כותבו.
תמר אייזנמן הלחינה את "נחל אכזב", המתאר את הטבע המשתלט ברוע שלו על בני האדם. השיר מייצר סוג של הטעייה/ אשלייה. השרב משתלט, ובמקום מים זכים, בולעים אבק. עם זאת באופל מסתמנת איזושהי תקווה בדמות יסמין לבן, ניגוד לצבעו “השחור” של החושך, וגם בריחו הטוב – “נשים מתעלפות מריח מתוק“, מתפתות לנעים, גם למשיכתו של הגבר מזרה האש (קין), אבל המשיכה היא גם קטלנית – “מתעלפות מפחד חם”. זלדה, מן הסתם, רצתה לבטא את הדואליות והניגודים האלה. אילו קיבלתי טקסט כזה להלחנה, הייתי מתעלף. הכל מתערבב – תמונות, סמלים ומטפורות. על רצף הקריאה – מאוד קשה לבנות משמעות, על אחת כמה וכמה להפוך את המילים למוסיקה.
והנה הפתעה, כמעט נס: הלחן הזכיר לי את הטובים שבלחני “שירי המשוררים” של פעם בתוכניות של גל”צ. האיר את המילים ומשמעותן. גם המבצעות, יהודית רביץ את תמר אייזנמן כמו מצליחות לספר את הסיפור שבשיר ולתת כבוד לכל מילה – בדואט בהיר ומתכוון. צליל החצוצרה (ספי ציזלינג) מוסיף  לשיר תחושה אפוקליפטית משהו. נוצרה כאן אינטרקציה של מנגינה, מילים וקולות, שנותנים למילים של זלדה חיים חדשים ומיוחדים.
השירה של זלדה היא בעלת  רוחניות ישראלית-יהודית גבוהה, חזקה ושלמה עם עצמה, מפיחה רוח חיים גם בתרבות הישראלית החילונית וגם במגזר הדתי. הדתיות שבשירתה היא דתיות של מציאות רוויה בנוכחות אלוהית שאוצרת יופי ועדנה שבקיום הממשי.
"כָּל שׁוֹשַׁנָּה הִיא אִי/ שֶׁל הַשָּׁלוֹם הַמֻּבְטָח/ הַשָּׁלוֹם הַנִּצְחִי/ בְּכָל שׁוֹשַׁנָּה מִתְגּוֹרֶרֶת/ צִפּוֹר סַפִּירִית/ שֶׁשְּׁמָהּ "וְכִתְּתוּ". איך להלחין שיר כזה? מארינה מקסימיליאן העניקה לטקסט מנגינה נוגה, ועשתה שינויים לצורך הלחן: בחזרה על הבית השני השמיטה את "וכתתו" והשתמשה ב"שלום" מהבית הראשון. התוצאה בביצוע דין דין אביב נשמעת אילוץ של המילים לטובת המוסיקה.
אהבתי את הלחן ל"כל הלילה בכיתי" של רז שמואלי ויוגב גלוסמן שעניינו פחד מהמוות:  כָּל הַלַּיְלָה בָּכִיתִי/ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם/ אוּלַי יֵשׁ מָוֶת שֶׁאֵין בּוֹ/ אַלִּימוּת/ מָוֶת שֶׁדּוֹמֶה לְפֶרַח./ כָּל הַלַּיְלָה הִפַּלְתִּי תַּחֲנוּנַי/ אֲפִלּוּ אֲנִי עָפָר/ תִּהְיֶה בִּי מְנוּחָה/ לְהַבִּיט אֶל גָּבְהֵי שָׁמַיִם/ עוֹד וְעוֹד וְעוֹד/ לְהִפָּרֵד מִיָּפְיָם". יש במוסיקה ובביצוע מהות היחס של המשוררת לאל כאישה מאמינה ולמוות במשמעות החד-פעמית של חייה. היא מבקשת על חייה ועל מיצוי משמעותם. הבכי איננו על המוות עצמו, אלא על האופן שבו הוא מופיע בעולם. רז שמואלי הצליחה ליצור מעין תוגה אצילה, נוגעת בעצב של המשוררת.
מירה עווד מצליחה  להמחיש התהום המפרידה בין הצער הפנימי ליופי החיצוני בשיר "ואיקץ" בלחן  ובעיבוד אוריינטאלי נפלאים. – "ואִיקַץ וְהִנֵּה הַבַּיִת מוּאָר/ אַךְ אֵין אִישׁ אִתִּי בַּבַּיִת – וְעֶצֶב כָּזֶה וְצַעַר".
אני פחות מתחבר לסערה ה"חפלאית" שיצרה נרקיס לשיר "עם סבי" (לחן: ענת מלמוד). היא לא הצליחה לגעת בתמונות ובמצבים הרגשיים, של הדרמה בתיאור הדמות הכפולה – הסב-אברהם.
אסתר רדא לקחה את "שני יסודות" למגרש הריתם נ'בלוז פאנקי. השיר מתייחס אל הלהבה והברוש כאל יישויות שמגלמות יסוד קיומי. הוא מציג את ההבדלים  ביניהם כדי להביע שאיפה לפרוץ מסגרות, להגיע אל הלא-צפוי ואל המרחבים של הלא-נודע. לפי דברי הלהבה, אפשר להבין, שהיא לא יכולה לסבול את הקדרות השקטה והגאה של הברוש.  משהו משתולל בתוכה כשהיא רואה אותו עומד נטוע באדמה בלי להראות סימנים של רצון לפרוץ את המסגרת הקיומית המוגדרת שלו. הסדר והקביעות של חייו מרגיזים אותה ומעוררים בה רצון לשרוף הכול. הלהבה תוהה באיבה ובלעג "איך אפשר לעבור את החיים / הנוראים האלה" בלי הניצוץ המסעיר של "טירוף", "רוחניות", "דמיון", "חירות"? האינטרפרטציה של רדא מוסיפה אלמנט מפרה לתובנה הזו.
שרון רוטר שרה "כאשר חי המלך" הבנוי על ניגוד מרכזי במערכת הזמן, בשינוי שחל בעקבות מות המלך-בעל. כשהיה חי, "בת המלך",האשה, היתה בבית מאושרת, נתמכת, מלכת הבית ולבו. הימים היו חג-אושר. דבר לא היה חסר. לא היה פחד מפני מה שמתרחש בחוץ, ולא היתה בדידות. עכשו, בהווה, הבית נשבר. הכתלים  אינם עוד מחסה, וכל אחד יכול לראות את נפשה השבורה. הבית השבור "רסיסים רסיסים" – ביטוי לתמורה הגורלית, אשר המוות הביא בעקבותיו. האלמנות הופכת את חייה על פניהם. רוטר לא הפכה בלחן (שלה) ובביצוע את השיר למלודרמה, אלא שרה מאוד מאופק, באירוניה, כמו במבט מהצד. התזמור הג'אזי הוא חלק מהאינטרפרטציה האוונגרדית של השיר.
דנה איבגי לקחה את "פנאי" האידילי ("הָיָה לָנוּ אוֹצָר סָמוּי שֶׁל פְּנַאי/ עָדִין כַּאֲוִיר הַבֹּקֶר/ פְּנַאי שֶׁל סִפּוּרִים, דְּמָעוֹת, נְשִׁיקוֹת וְחַגִּים) למחוזות הנוסטלגיה. יקיר הלל שהלחין, עשה בשיר שימוש כיד היוצר המאלתרת (מתפרעת), חזר עליו, שיחק במילים. אילו אני הייתי המשורר – הייתי מחזיר למוסיקאי למצוא פתרונות טובים יותר.
המוסיקה של אהובה עוזרי ל"הדליקו נר"  העניקה לשיר מקצב אפרו קאריבי נעים, קליט ושמח, אבל פסחה על  משמעויות  באשר לחסדה של השבת ("אֵיךְ תִּשְׁתֹּל הַשַּׁבָּת/ פֶּרַח עָצוּם וּמֵאִיר/ בְּלֵב צַר וְעִוֵּר?"), והביצוע של אילנה אליה, כמו הלחן נעים הזמירות, אינו מספק אינטרקציה למילים.
מיקה הרי מעניקה ל"צל ההר הלבן"  (לחן שלה ושל ערן ויץ) פרשנות שמשיבה רוח חיים נפלאה במילים המתארות ניגודים שבין תחושות של קדרות ושמחה: "צֵל עָצוּב כִּסָּה אֶת הַבַּיִת/ וְאֶת עֲלֵי הַגֶּפֶן/ אַךְ כַּאֲשֶׁר/ בְּאֶרֶץ זָרָה/ שֶׁהִיא רְחוֹבִי/ נִגֵּן כִּנּוֹר/ יָצָאתִי אֶל מְשׂוֹשׂ חָתָן וְכַלָּה/ וְרָאִיתִי/ כִּי הֵם שׁוֹזְרִים/ תִּקְוָה עֲדִינָה עַד מְאֹד/ וְרָאִיתִי/ כִּי הֵמָּה שׁוֹזְרִים/ תִּקְוָה אֲמִתִּית,/ וְכָךְ בִּקַּשְׁתִּי בַּחֲשַׁאי: יוֹצֵר הָאָדָם – שֶׁלֹּא יִסְתָּעֲרוּ שֵׁדִים וּמַזִּיקִים/ עַל דִּמְיוֹנָם
שֶׁיִּהְיֶה בִּנְיָנָם/ בִּנְיָן עֲדֵי-עַד". המנגינה האצילית, טון השירה הצנוע – עקב בצד אגודל, טווה את המילים בצלילים עדינים, שרה ברגישות שפוגשת את המשוררת.
יסמין לוי – שרה "אני ציפור מתה" – תחושת המשוררת כציפור מתה, ולא סתם ציפור מתה אלא  "ציפור אחת שמתה", עוטה מעיל אפור, מעיל היומיום (היא הולכת לשוק), מעיל השגרה, מעיל החול. בלכתה, מבטו של לץ מטריד אותה. פתאום אפפה אותה "שתיקתו". פתאום האמת הציפה אותה . פתאום הכל מובן. את זלדה אופפת שתיקתו של האל, אותו שקט סמיך, שתמיד מקיף את כל הרעש, אותו האין שמקיף את כל היש. "חי עולמים" – אותם חיים שמקיפים את כל העולמות. ואת המוות גם, שכן אותה ציפור מתה מתחילה לשיר. שירת זלדה קמה לתחייה, לחיים של אמת, לקיום היחיד שאכן ייקרא חיים.
יסמין לוי העניקה לשיר פרשנות במקצב רומבה פלמנקו באינטונציות המוכרות שלה. אלא מה: הטקסט משרת אותה במקום שהיא תשרת אותו. יותר מאשר זלדה –  יסמין לוי נמצאת כאן במלוא הדרה.
"לא ארחף בחלל" ששרה רוחמה בן יוסף הוא דוגמא לפרשנות מוסיקלית קצבית סתמית שאומרת – לא חייבים להלחין כל שיר, ויש כאלה שמתחננים להשאיר אותם בצורתם המילולית.
לסיום: שיר שזכה לעומק מוסף  –  "אי" שהלחינה תמר אייזנמן ושרה מלאני פרס, שיר שמכיל את תפיסת עולמה של זלדה – מצד אחד, החיים בתוך מציאות סוערת ומבעבעת, ומנגד, חוסר היכולת לתפוס את מהות הבורא שנראה כ"אי במערבולת".

אֲנִי דוֹרֶכֶת עַל הָאֲדָמָה/ כְּמוֹ עַל גּוּף חַי/ כְּאוֹתָם פְּלִיטֵי אֳנִיָּה/ שֶׁעָמְדוּ עַל גַּבּוֹ שֶׁל לִוְיָתָן/ כִּי טָעוּ בְּמַרְאֵה הָעֵינַיִם.
אֲנִי דוֹרֶכֶת עַל הֶעָפָר/ שֶׁתַּחְתָּיו מְדַבְּרִים הַמַּיִם/ מְדַבְּרִים שָׁרָשִׁים/ מְדַבְּרוֹת מַתָּכוֹת/ קוֹל הֲמוֹנָם מַחֲרִישׁ אֶת אָזְנַי
מְסַחְרֵר אֶת לִבִּי/ גַּם הָאֲוִיר מִתְנוֹעֵעַ וְשָׁר/ וּבַגְּבָהִים מִתְפּוֹצְצִים עוֹלָמוֹת.
רַק הַמַּחֲשָׁבָה עַל אֱלֹהִים הִיא אִי בַּמְּעַרְבֹּלֶת.

 שרות זלדה

הפקה מוזיקלית, עיבודים – תום דרום למעט "כל הלילה בכיתי" – יוגב גלוסמן ותום דרום (הפקה), "צל ההר הלבן" – ערן ויץ ותום דרום (הפקה), "כאשר חי המלך" – אסי בן סימון.

1. כל שושנה
לחן – מארינה מקסימיליאן
ביצוע – דין דין אביב
 
2. בנחל אכזב
לחן – תמר אייזנמן
ביצוע – יהודית רביץ ותמר אייזנמן
 
3. כל הלילה בכיתי
לחן – רז שמואלי ויוגב גלוסמן
ביצוע – רז שמואלי
 
4. ואיקץ
לחן וביצוע – מירה עווד
 
5. עם סבי
לחן – ענת מלמוד

ביצוע – נרקיס

 
6. שני יסודות
לחן וביצוע – אסתר רדא
 
7. כאשר חי המלך
לחן וביצוע – שרון רוטר

 

8. פנאי
לחן – יקיר הלל
ביצוע – דאנה איבגי
 
9. הדליקו נר
לחן – אהובה עוזרי
ביצוע – אילנה אליה
 
10. צל ההר הלבן
לחן – מיקה הרי וערן ויץ
ביצוע – מיקה הרי
 
11. אני ציפור מתה
לחן וביצוע – יסמין לוי
 
12. לא ארחף בחלל
לחן וביצוע – רוחמה בן יוסף
 
13. נשמתי
לחן – שירן אברהם

ביצוע – אהובה עוזרי ושירן אברהם

 

14. אי
לחן – תמר אייזנמן
ביצוע – מלאני פרס

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *