בדיעבד אלון אולארצי'ק יכול להרשות לעצמו לומר: בזכות אלעד אדר התחדשתי. אלעד אדר יגיד לעצמו: הייתה לי הרגשה נכונה. אלמלא אולארצ'יק לא הייתי מגיע לשירים האלה. שניהם, אגב, צודקים. בדיעבד, גם שיטת העבודה הוכיחה את עצמה – מסגרת מגבילה לפיה כותבים שיר ביום עבודה אחד כולל הקלטת סקיצה. לא ייאמן כמה לחץ משדרג אמנים.
התוצאה מאשרת: נועדו. 8 שירים הם המורכבות שבפשטות במנגינות בעיבודים. שירים של מה אני ואיך אני ביחסים ("כשנרגע", "לא רואה אותך" – עם יהודית רביץ, "אם תרצי"), נוסטלגיה ("מסטיק") הרהורים-הגיגים על הקיום ("הולך חוזר", "לכל דבר סיבה") על האהבה ושברונה ("נורמלי בנאלי", "יום אחד")
הקו העובר לאורך האלבום הוא מלו-מלנכולי, ורק השיר האחרון – "יום אחד", שכתוב בלשון סיפורית עתידית ("יום אחד הוא יתעורר") דרמטי יותר מהאחרים: מה שיקרה לו בעקבות הפרידה: "יהיה מוכן להתקרב/ וכמו חדש להתאהב/ יום אחד הא יתעורר ממך/ יפרוש כנף לתמיד". שיר מרטיט עד מצמרר.
לעומת השיר הטעון הזה, השירים האחרים נעים על קו אווירה רגוע ומפויס. אין כאן פיצוצים. האזנה במקצב הרדיו הידידותי. מעבירים הילוך ונותנים למוסיקה לזרום, במלודיותה הנוגה, בנגיעות האקוסטיות היפות, גם בהרמוניות המלטפות. פשטות מהסוג שאין למהר לבשר עליה כעל הדבר הבא במוסיקה, אבל שובה באינטימיות הקסומה.
אלעד אדר ידע להעשיר את הקווים המלודיים של אולארצי'ק – בשילובים אפקטיביים של אקוסטי וחשמלי, מבנים-מהלכים-מעברים מפתיעים ועושר צלילי שמעניק נדבך נוסף של יופי לשירים. טובים השניים, וזו אינה קלישאה.

שירים: מסטיק, הולך חוזר, כשנרגע, לכל דבר סיבה, לא רואה אותך – עם יהודית רביץ, אם תרצי, נורמלי בנאלי, יום אחד.

 מסטיק – הקליפ