אלון ברק מנסה וידוי אישי / חשבון נפש. היה פעם רע, עכשיו הוא רוצה טוב. בעבר המחשבות שיקרו לו – שזה קל להיות "בן אדם". היום קרה משהו ששינה דברים. יש אור בקצה המנהרה. אין עוד מחשבות על קלות החיים. על הטקסט אלון ברק לא יכנס להיכל התהילה של הפופ המקומי. השימוש בקלישאה כמו "לא לקקתי עד היום דבש" הוא אמצעי דל ונדוש לתאר מציאות קשה בעברו. לא ברור מה עומד מאחורי הביטוי "בן אדם". מה מהות ה"טעויות" שעשה, ואיך הן מגדירות "בן אדם". וגם: מה הביא למהפך המחשבתי.
ג'קו אייזנברג נבחר להוציא לפועל על מסלול קצבי מהיר, רוק אלקטרוני חד כיווני, קולות רקע תומכים. אלון ברק כיוון לביצוע מהיר והחלטי, כאילו אין כאן התחבטות. המוסיקה פשוטה, נגישה, אבל גם משטחת במקום להעמיק. אייזנברג נשמע הוא יותר אמצעי/ כלי שמפעיל מנעד קשיח, אבל אינו מצליח לשכנע כי הטונים האלה מחוברים לנפש, ואינו ממלא את השיר בתוכן רגשי משכנע, שיעניק לטקסט עומק שאינו קיים בו שחור על לבן.
הגעתי למדבר הזה/ לא ליקקתי עד היום דבש
הייתי אז אדם אחר/ מה הם מנסים לראות?
אולי הלכתי קצת רחוק מדי/ עשיתי גם הרבה טעויות
העיניים נשאות להר/ תן לי כוח לעלות כי כאן אני לא נשאר
כל החשקים והחלומות שלי/ אומרים לי שהגיע כבר הזמן
ואין בי עוד רצון/ להקשיב למחשבות שמשקרות ואומרות לי שזה קל/ להיות בן אדם
הגעתי למדבר הזה/ נשבעתי שלא אוותר לך/ הייתי אז אדם אחר
היום אני כמעט כבר עף/ למקום שבו אוכל לתת לשנינו לגדול
ואם אני אפרוש כנף/ תדעי שטוב לי/ כל החשקים והחלומות שלי
אומרים לי שהגיע כבר הזמן/ ואין בי עוד רצון
להקשיב למחשבות שמשקרות ואומרות לי שזה קל/ להיות בן אדם
