אלחי - מאירים נשמות

מאירים נשמות

אלחי

מילים: אלחי רפואה לחן : יהודה פונד עיבוד והפקה מוזיקלית: אלדד ציטרין
3.5/5

מנגנים מנגינות, מאירים נשמות, אבל זה לא יכול להתרחש מ"שתי גחלים" כי גחל הוא זכר, ואם אלחי היה שר "שני גחלים", אין לי שום ספק, כי הנשמות היו מאירות באור חזק יותר. אלחי רפואה אכן שר כמי שחוזר לחולות כדי להאיר נשמות – ברגש שאינו משקר. הטקסט אינו מפותח, רזה מאוד מבחינת תוכן.  עם זאת אלחי נמצא על תדר המשדר משמעויות ורבדים גם בלי שנזדקק למילים, משל – תן לצלילים להלך במקומך ולחלחל. פשטות המנגינה, העיבוד האקוסטי האדמתי, במיוחד אלתור החליל  – מסייעים לאלחי לחבור לתחושת הנשגב ממנו. עדיין שגיאות עברית בשיר עברי – בלתי נסלחות. אחרי הכל – אוזניים רבות מאזינות, ואז יש מצב של חטא ופשע.

שתי גחלים/ פורטים ומאירים/ סיפור אחד/ ושתי דמויות/ לרגע נפגשים
פזמון: חוזרים לחולות/ מנגנים מנגינות/ מאירים נשמות
מאירים, מאירים נשמות/ מאירים נשמות/ שופר זהב/ שני מיתרים/ פורטים ומריעים
חול וחליל/ כינור וצליל/ שירת הלווים
פזמון:  חוזרים לחולות…
אדם אחד/ אור וצלילים/ בחול ובימים/ וכמו כולם/ כול בני אדם/ רצים ומאירים…
מנגנים מנגינות/ מאירים נשמות
פזמון : חוזרים לחולות/ מנגנים מנגינות/ מאירים נשמות/ מאירים/ מאירים נשמות
מאירים….

נ.ב. הגיעו אלי השגות בהקשר לעניין הלשוני של גחלים – זכר או נקבה. ביקשתי חוות הדעת של האקדמיה ללשון עברית, ואני מביא אותה במלואה. אגב, בת שבע ורדי מהאקדמיה מצאה באותה שורה עוד שגיאה הנוגעת בענייני זכר או נקבה: "ושתי דמויות/ לרגע נפגשים"… חומר למחשבה.

בת שבע ורדי מהאקדמיה ללשון עברית:
לכאורה, כיוון שהשורה כתובה ללא ניקוד, שתי אפשרויות לפנינו.
ייתכן שמדובר בצורת הריבוי של המילה גַּחַל, שמינה הדקדוקי זכר. מילה זו מתועדת במילונים, וכדאי לשים לב להערה המופיעה לצידה המציינת את שיוכה ללשון הספרות.
המילה גַּחַל נוצרה בעברית של ימי הביניים, והיא מופיעה בפיוטים לא מעטים שנתחברו בתקופה זו, לדוגמה: "ובגחל תכווה. ואם שמוע תאובה" (קדושתא לשבועות שחיבר יניי [תארוך משוער: בין השנים 600-500]); "מפיו גחל יהלוך עת יהיה כטל" (שבעתא טל שחיבר יוסף ב"ר ניסן [700-500]) ועוד. כן היא מופיעה ב'ספר היכלות' המשתייך לסוגה "תלמוד ומדרש", אבל עיקר מופעיה, כאמור, בלשון הפיוט, הידועה ב'נטייתה' לנקוט צורות מיוחדות ורבות מהן צורות 'מקוצרות' כעין זו.
צורת הריבוי של גַּחַל  גְּחָלִים (להשוואה: יֶלֶד>יְלָדִים, בֶּגֶד>בְּגָדִים).
כאמור, זו צורה מיוחדת ומקומה בלשון הספרות. כיוון ששיר לפנינו – יש מקום לשימוש בה (אם כי אני מסופקת אם אכן התכוונו לנקוט אותה).
הצורה ה'רגילה' היא גַּחֶלֶת, ומינה הדקדוקי – נקבה. נטיית הרבות: גֶּחָלִים.
מכל מקום, הרצף שבשורה זו – יש בו קושי. אם נניח שהמשורר (או המשוררת. אין לי מושג מי המחבר) נקט את צורת הריבוי של גַּחַל, כפי שמצטייר מן העובדה שהפעלים פורטים ומספרים באים בנטיית הרבים (זכר), אנו מצפים לפגוש את המספר שני לפניה. אם נאמר שהתכוון לצורת הריבוי של גַּחֶלֶת, כפי שמצטייר מן העובדה שנקט את שם המספר בנטיית הנקבה שתי, כיצד נסביר את השימוש בפעלים בנטיית הזכר?  אין לי פתרון לסוגיה, או כפי שמקובל לומר "איני יודעת למה התכוון המשורר". ייתכן שכדאי לפנות אליו.  אגב, גם בהמשך השורה קורית שוב ה'התנגשות' הזאת: שתי דמויות (נקבה) נפגשים (זכר).

בברכה,

בת-שבע ורדי

 

קליפ: בימוי – אלחי רפואה ושירה ביליג, צילום ועריכה – שירה בילינג

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות