אלעד - תמיד חלמתי

תמיד חלמתי

אליעד

מילים ולחן: אליעד נחום וראובן ״טדרוס״ ארגאי עיבוד והפקה מוסיקלית: נועם עקרבי ואליעד נחום
3.5/5

לחלום שתהיה סיבה לשמוח? כלומר מושא החלום – שמחה. השמחה כשלעצמה היא המטרה? זהו? "לשתות את החיים כמו יין"? זו מהות החיים עליה חלם אליעד נחום?  לא רק הדימוי אינו מוצלח, כל השיר הזה מטיף לחוויית נהנתנות נטו, ויש לי תחושה שזו לא הייתה כוונת הכותב. גם הצהרה מהסוג של "אני קיים, אני מתחיל לחיות" נשמעת בומבסטית, גם משום שאינה מעוגנת באיזושהי מציאות טראומטית, שאליעד רוצה לספר לנו עליה, ושהשמחה אמורה לחלץ אותו ממנה.
מוסיקלית, יש כאן חיבור מלודי בין פופ להיפ הופ שעולה על מסלול הרדיו הידידותי בואכה רשימות הפלייליסט הבטוחות. השירה של אליעד מנסה להעניק לטקסט הכחוש תוכן אמוציונאלי. זה נשמע, שהוא הגיע אל נחלת ההנאה ואכן מגשים משהו, שהוא אינו מסוגל לבטא לעומק במילים. העיבוד מסייע לו לבטא את התחושה, ובמיוחד סיום המיתרים היפה.

עם השמש החמה שמרגישה קרוב / אני יושב ומנגן וזה עושה לי טוב/ כל העולם עוצר, סוף סוף/ אני נושם אני קיים אני מתחיל לחיות/ מגשים את כל מה שתמיד רציתי להיות / והעולם בוער,  בלהבות/ תמיד חלמתי שתהיה לי סיבה לשמוח/ גם אם לפעמים קשה אם תתן לי כוח/ לשתות את החיים כמו יין, לא לוותר עדיין / תמיד חלמתי שתהיה לי סיבה לזרוח / החופש נגע בי, זו הרגשה שלא הכרתי / בדרך שכחתי, ליהנות / עם הרוח הקרה שמתחילה לנשוב / לכל כיוון שהיא תיקח אותי מבלי לחשוב/ והעולם אחר סוף סוף/ צבעים על הירח אני שט איתו / שלם עם הגורל אני בוטח בו / והעולם זוהר, איזה נוף
תמיד חלמתי שתהיה לי סיבה לשמוח/ גם אם לפעמים קשה אם תתן לי כוח/ לשתות את החיים כמו יין/ לא לוותר עדיין / תמיד חלמתי שתהיה לי סיבה לזרוח / החופש נגע בי, זו הרגשה שלא הכרתי / בדרך שכחתי, ליהנות

בימוי קליפ: רומן בושצקי

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. הביקורת הכתובה באתר על השיר הזה באה מתוך מקום מאוד מצומצם וחסר הבנה של הכותב אותה. השיר הזה רחוק מאוד מלדבר על נהנתנות כפי שצויין. יש בו עומק שמבקר השיר לא יכול אפילו להתחיל להבין. הביקורת פשוט זוועה!!!. המילים בשיר מתייחסות למהות החיים במציאות בה אנשים מתים כמו זבובים וחיי אדם עוברים כ"כ מהר יש רצון לאדם לממש את עצמו, להרגיש משהו שונה מהרגיל. לא לגלות בסוף חייו שלא עשה דבר בחייו. להיות קיים לנשום לא בהכרח אומר לחיות. כשהאדם מרגיש שונה ביחס לדברים שעשה בחיים במקרה של אביעד מתחיל להיות מוזיקאי, הוא מרגיש שהתחיל לחיות. נפש האדם היא לא דבר שבאים וזורקים עליה כל מה שרוצים להגיד מתוך חוסר הבנה גמורה את המתחולל בפנים. הביקורת הזאת מצריכה התנצלות בפני האדם ששר אותה. ובפני עוד רבים שמזדהים עם הכתוב מאוד. אין בה אפילו בפסיק מקום של צורך בעיבוד ספציפי כדי לבטא תחושה. התחושה לא מגיעה מהעיבוד מספיק לקרוא את השיר גם מבלי לשמוע את הלחן. מי שאמור להבין את העומק והמשמעות הבין. ואתה/את שמתכוון לכותב הביקורת – לא אחד מהם. ביקורת עלובה וחסרת הבנה ממקום של קובייה סתמית שמחפשת רק לבקר מבלי להבין באמת. החיים למי שרוצה להחזיק בהם ולהמשיך לחיות אמורים לעבור לאט כמו ששותים יין. ולא לעבור מהר ולמות ולפספס את כל החיים. רק אם את/אתה (מתייחס למבקר) באמת חי בעומק מסויים ולא חי חיים סתמיים ושגרתיים ומקבל להבין ולראות דברים על החיים השגרתיים והעלובים שיש לך, רק אז את/ה יכול להבין באמת טקסט עם עומק כזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות