תן לרגש ללכת במקומך, תן למנגינה לסחוף את ליבך, תן לצעקה להרעיד את שמיך, אבל לפני כן אולי תיתן דעתך על המילים שהן בסיס השיר. אני מוצא יותר ויותר שימושים מעורפלים בכינוי הגוף "זה". לא התפללו "על זה" (על מה?), שר אלנתן שלום. וגם: אולי "זה" (מה זה?) רק שברי כאב. שפת השירה הולכת ומתמעטת, והשימוש בכינויים  הוא הוא לעיתים תחליף אקראי למילים.
אלנתן שלום עולה על גדותיו מצער כדי להביע עצבות, יאוש,  כאב. סיבה? "העולם הזה" – הופך להיות אפור, חסר רחמים. אין ירידה לאבחנות יותר קונקרטיות, אלא אמירה סתמית על "העולם" שמובילה למסקנה האישית ש"חוטי האמונה" מסתבכים.  איך? מה מי מו? איך מסתבכים החוטים? האם התערערה האמונה? לאן תוביל הצעקה? לניסים? האם האמונה תלויה בניסים?
הטקסט המרוח מותיר עם סימני שאלה רבים, שרבוט של איזה מצברוח של מצוקה על אמונה, ניסים ורחמים.  הרעד בקול, שירת הכאב המסולסלת –  מעידים על רחש הלב. העיבוד וההפקה המוזיקלית מכוונים למחוזות מיינסטרים אוריינטאל-מערביים. אלנתן שלום זקוק לניסים. אולי ההבעה האמוציונאלית הזו תספק, אבל בכל מה שקשור לשלמות של יצירה – חוטיה הליריים אינם טווים משהו אמין, ולכן אינני משתתף בצערו.

אלנתן שלום  חוטי האמונה – הקליפ

אלנתן שלום חוטי האמונה  מילים

אתה יודע, לפעמים, קצת קשה לי להחזיק / העולם הזה הופך להיות אפור ומשוכלל
אולי עדיין לא התפללו על זה מספיק / אולי בעצם לא התפללו על זה בכלל
העצבות הזו מזמן יצאה מתוך עצמה / והייאוש הוא כמו הקור שחודר לעצמות
אולי זה רק שברי כאב מתוך הנשמה / אולי זה רק הלב, נמס לתוך עצמו
פזמון:
ואולי הצעקה שלי תרעיד את השמיים / אקרא אליך, מאלפי דרכים
אלוהים, אתה כמעט נמצא כאן בידיים / חוטי האמונה שלי הולכים ומסתבכים

אתה יודע, לפעמים אנחנו לא רואים ניסים/ העולם הזה כמעט והתרוקן מרחמים
אולי יש עוד כמוני שעדיין מנסים/ אולי עוד משהו טוב יקרה / אשרי המאמין
כמו אוויר לנשימה, כשאני צולל אל תוך המים / אני צריך אותך, כולנו כאן צריכים
פזמון
ואולי הצעקה שלי תרעיד את השמיים / אקרא אליך, מצומת של דרכים
אלוהים, אתה כמעט נמצא כאן בידיים / חוטי האמונה שלי הולכים ומסתבכים

אלנתן שלום פייסבוק