טל פוגל אל החצר הגדולה

אל החצר הגדולה

טל פוגל

הפקה עצמאית
4/5

טל פוגל הלחינה את הפואטיקה הרגשית שלה. פוגל היא הסינגר-סוגרייטר, שאינה נבחנת על טווחי קולה, אלא על מנעד תחושותיה. לא שהוא רחב מאוד, אבל בפס הקולי הצר, הנוגה והמהורהר שלה קיים עולם תודעתי שמצליח להפוך לקולות, מנגינות והרמוניות המשדרות את הנרטיבים שלה. שרה את טון ליבה. לעיתים היא נשמעת כל כך שברירית ורכה שבא לעטוף אותה, להגן עלי כמו איזו ילדה שזקוקה להגנה.
חלק משירי האלבום  נכתבו מתוך זיכרון רטרוספקטיבי, שירים כמו "אהובים שאינם", "עוגת הרכבת", "החלום נתקע". המוסיקה בהתאם – בטונים, במנגינות, בעיבודים, בהרמוניות. טל פוגל אינה נמצאת לפני השיר, לעיתים יש תחושה שהיא אפילו מאחוריו, ברכותה, בצניעותה.
ב"מבלהות תחזור אלי", טל פוגל שרה טראומת געגועים בתיאורים אפוקליפטיים של סערת כגלים נשברים ושריפות ענק. צלילי הקלידים והקול אופפים בעצבותם. פוגל משאירה לקולות ההומים ברקע להשלים את התמונה, לעלות את מפלס הגעגועים. היא מכילה את התחושה במנגינה צנועה, בשירה אפרורית נטולת סערת בלהות, משאירה להפקה המוסיקלית להשלים אותה. כנ"ל ב"אל החצר הגדולה" על הניסיון להשתרר מ"הכלא" האובססיבי שלה אל תוך "פרצה אחת קטנה". גם כאן צלילי הקלידים והגיטרות מעצימים את האווירה ההזויה.
ב"עוגת הרכבת" היא שרה על "זיכרון ילדות בטעם אין קץ". האם אפשר להלחין את התחושה? הקול והצלילים האקוסטיים נוגעים בחוויה הנוגה מנקודת הזמן הזו. הקצב נעשה איטי, האווירה חלומית יותר ב"החלום נתקע". ניסיון לחוש את עצמה בזמנים שונים.
"מתי נוכל להיות חופשיים" הוא שיר של מנגינה קסומה שנוגעת בדיוק מופלא בתחושה של ערגה לחופש אולטימטיבי – "לרכב על הגל המתנפץ בלי מעצורים", להיעלם לתוך "מערבולת ריגושים" המושרת בקול גבוה במיוחד, יחסית לאלבום. העיבוד המינימליסטי מצטרף אליה באותו דיוק.
ב"ציפור שחורה", פולק סונג, טל פוגל עוסקת בבריחה מפני עצמה,  חרדה מפני חשיפת רגשותיה בענייני אהבה. האירוניה המרה היא במשפט: "רוצי הכי רחוק/ אבל אף אחד לא רודף אחריך/ אולי זה הצל של עצמך/ כמו ציפור שחורה  בוכה מעליך" אין אפילו ממי להימלט, אין ממי לחשוש. עדיף לשקוע בתוך מרה שחורה, תחת שכבות של שמיכה, ערימות של הזיות. הטון הרך, הרפה מעיד על הפנים. תמצית התוגה, שמשאירה אותה בגובה המנעד הכי נכון לה. המנגינה העגולה  מקדמת את הנרטיב. ההפקה המוסיקלית משאירה אותה בקווי המתאר האלה. לא פחות לא יותר.  היוצרת פוגשת את הזמרת במקום שהם קבעו להיפגש.

מילים ולחנים: טל פוגל

עיבודים והפקה מוסיקלית: אמיר גרומן

שירים:  אהובים שאינם, מבלהות תחזור אלי, אל החצר הגדולה, עוגת הרכבת, החלום נתקע, מתי נוכל להיות חופשיים, ציפור שחורה, אהוב ליב

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות