זמר השנה

אמיר דדון

הליקון
4/5

תנו לקול הזה לכבוש אתכם. הוא יכבוש, גם אם לא תציצו לטקסטים – לא כולם פסגת היצירה. תנו לרגש ללכת לפניו, גם כשהמילים מנסות להיות נורא "פיוטיות"  כבר בשיר הפותח ("גלים") המתאר את האהובה בדימויי מדבר צחיחים: "את שטופה בחולות/ יפה כמו נווה של מדבר/ אולי אזכה שוב לראות אותך בין דרכים של עפר"

אבל כשזמר משקיע עוצמות רגש כאלו במילים כ"שייסחף הכל, שיישרף הכל, אני הולך" (לאן?) – אתה יכול להרשות לעצמך להיסחף, למרות שהסיטואציה לא הכי נהירה. כנראה, משהו מעבר לתפיסתנו מתרחש.

יש משהו מאוד דרמטי, רגשני ולחוץ בשירה של אמיר דדון גם ב"חלל". הבנאדם מתעורר מחלומות מוזרים, הלב "משתולל מדאגה". הראש עם חיילים רחוקים מהבית, משתגע מהבריאה, מכל החלל הגדול, אבל "לא מתערב" במעשי אלהים, (חסר לו) מדמה הכל למשחק ילדים, רק מבקש שיקל לו על הכאב. פרץ של מחשבות ורגשות, זעקה מלודרמטית בטון דואב, שמטפס גבוה בסולם האוקטבות והרגש, כאילו קיבל מינוי על הצער בעולם הזה.
אז גם אם נדמה שתוגת הסובל עולה-על-גדותיה, גם אם נדמה שסערת הרגשות אינה מגובה בטקסט מחודד (המשפט הזה – "אלהים אתה גדול" גורם לי להתגרד. הוא גדול, הוא גדול, הוא גדול. אז גם אם הרגש סוחף, לא חייבים לשחרר ללא רסן) המבע של דדון, הוא שמגיע ממקומות של מצוקות אמת.

עיבודי האווירה המהוקצעים משתתפים בתוגת געגועיו הנואשת  כשהוא שר – "לעולם תישארי שיר אהבה ישן" וגם הלאה ימשיך לנסוק אל פסגות הרגש ב"הומסיק" (חולה הביתה) שיר געגועים לבית במקום המבאס שאתה נמצא בו (אין לילה שלא חולם על מטוס) שמחדד את געגועים, ב"חצי" (מילים: טל רביב) –  טקסט שמודד תחושות במידתיות כאילו ניתן להניח חצי נשמה וחצי גוף על כף המאזניים, אבל גם את הסטריאוטיפ הזה מצליח דדון להטעין במטעני רגשותיו בשיר קצבי מסעיר.
הדרמה האישית גואה גם ב"כמו חייל" – מנגינה יפה לדימוי לא הכי מוצלח (לחייל מתגונן) על מאבק בדרך לאהבה עצמית.

"בזמן האחרון" (מילים: יהונתן גפן) על טראומה נפשית בהשתתפות יהונתן גפן (שמדקלם) – "בזמן האחרון/ נכתבים בי שירים// עופות מוזרים/ חולפים לי בחלון" –  פופ רוק אקוסטי קצבי להפליא. אינטרפרטציה שהופכת את השיר למיני טרגדיה מלו .דרמטיתאיש לא אומר עד מתי הטראומה של הזמן האחרון תימשך, דדון זועק, הגיטרות בהפקת גיל סמטנה יותר ממשתתפות בצערו, ואז – לא יאומן – צץ קולו של יהונתן גפן מדקלם – "לוקח גלולות כנגד כל החרדות/ שותה להטביע את ספינת הדיכאון/ואיש לא אומר מתי זה יגמר/וכמה זמן יימשך עוד הזמן האחרון "התחושה: גפן הוא עירוב מין בשאינו מינו. לא חייב להיות בתוך השירים שלו.

"זכרתי לך חסד" – אקוסטי למהדרין, פחות ללחוץ במובן של צער העולם על כתפי, טהור, מלודי להפליא, גיוון נדרש לדיסק. גם ב"לבד" שיר על בדידות (של נשמה יתומה שמהלכת במדבר החיים) ותשוקה (נפש צמאה לראות פניה)– חיבור מוצלח מאוד בין מנגינה נוגה ללווי אקוסטי.

"אור גדול" – להיט יפהפה, אמיר דדון משדר עוצמות פנימיות במונולוג על-עם עצמו. יש מצב לא טוב של עצב וטירוף, אבל הייאוש ניגף בפני ההיגיון והתקווה. יש מקום להתחיל מהתחלה כמו לנשום בפעםהראשונה עידוד עצמי בלשון סתומה ופשטנית משהו (אני כאן אני לא מתבזבז יותר  – כלומר?) בלדת סלואו מושרת קודר-בלוזי, מתחיל נמוך ומטפס אל פסגת הרגש. קצב וקולות שירה ברקע מעצימים את הדרמה. "טוב לי"- היחיד בדיסק שמחייך אל המאזין, כאילו נתקע כאן רק כדי ליצור איזשהו איזון קליל. "תודה" בסיום מחזיר להלך הרוח המלנכולי, אבל בטון רך ולא מלודרמטי.

מחפשים תגלית שנה לסוף השנה? אני  הייתי הולך על יותר – זמר השנה.

עיבודים והפקה מוסיקלית: תומר בירן, גיל סמטנה, אמיר דדון, טל תמרי, אלעד סיקל, ,עמית יצחק, עמרי בר

צילומים: יוסי חרסונסקי

 

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות