רמי קלינשטיין אנשים טובים

אנשים טובים

רמי קלינשטיין

הפקה עצמאית
4/5

יכול להיות שרמי קלינשטיין צודק. למה ללכת על הצד האפל של החיים, כשאפשר לעלות על הכביש המואר במשקפיים ורודים. או שאתה מת או שאתה יוצא מזה חי, שר קלינשטיין ומעדיף את החיים. בחר לצאת מזה חי במנגינת קלטית משובבת נפש  שמתקשרת עם פולק אמריקני.
אחרי שטיפסת כמו אקרובט מהמקום הכי נמוך, והיית על הכביש הכי חשוך, גילית שהרגעים הכי יפים נפתחים באפלה. (השיר "לוחם"  מילים: נועם חורב.)
קלינשטיין מגיע מהכביש המואר. מסלול מיינסטרים ידידותי למשתמש. מודע לבחירות שלו. נשמע כמאמין ב – Bright Side Of Life.
נצא איתו לשלושים וחמש דקות של מוסיקה אופטימית בטון טיפה נוגה, נגיע איתו ל"חוף מבטחים" – "צוחק מתוך העצב הגלוי/ גם כשהכל נראה רדוד" כשהמשאלה היא – "לא למות אף פעם החיים".
ב"אהבה פשוטה" שר קליינשטיין באווירה ים תיכונית קצבית על היפה שבשגרת היחסים באמצע החיים, כי ללמוד לחיות ביחד זה לא מובן… גם כאן המלודיה מתיידדת בקלות, מענגת, נשמעת מאוד רמי קלינשטיין.
לא רק שגרת החיים. נועם חורב הוא איש המילים שיוצא עם קלינשטיין  לחוף מבטחים, מגלה שיש עוד אנשים טובים בעולם, עד כדי כך שהוא עושה שימוש במטפורה השחוקה-נדוש  "מלאכים בשמיים". צלילי נבל בפתיחה מעטרים את הטון הנוגה משהו של קלינשטיין, שמנסה להפיח חיים בטקסט. המנגינה והטון המתכוון, במיוחד הניואנס של הבית האחרון, נוגעים במהות הטוב. ההפקה המוסיקלית הוסיפה צבע ווקאלי שמזכיר תפילה. אבל המעטפת הרוחנית עדיין אינה מעלה את השיר עד כדי נגיעה בספירות העליונות (ה"מלאכיות") של המוסיקה.
היציאה מן השגרה מוביל לסערת חושים של 24 שעות ב"יום שלא יחזור", שיר שמדבר על "אושר נדיר", שבו בני זוג "חותרים אל עצמם בסירה של משוטים". גם אם לא נתפלסף (על מהות האושר) ברור שקלינשטיין חש את תחושת ההתעלות והשמחה שהציפה אותו ביממת החופש הזמנית הלא שגרתית, נלהב לדהור קדימה על הכביש הראשי, לתבל את התבשיל המוסיקלי בצלילים של קאנטרי (העיבוד מזכיר מוסיקת מערבונים)  ומוסיקה מזרחית.
זה מגיע מהראש, מהבטן. אין מה לחפש מתחת למילים השבלוניות ולמוסיקה הנלהבת, אלא לקבל את הרוח האופטימית שנושבת במפרשי השיר כחוויה אותנטית.
את ה"בינו לבינה" אפשר לרקוד בולס טיפ מלנכולי. סיפור בגוף שלישי על שגרת יחסים. הטוב, הרע, הרופף, הנסתר, מה שעוד לא נסגר ביניהם. הדפים שהצהיבו. גם הדפים החלקים שעוד לא נכתבו.  המוסיקאי מנסה להעניק לסיפור את הזווית שלו.  פסנתר מוביל, מנגינה נספגת משמיעה אחת, טון מתכוון, קולות שמצטרפים בהרמוניה מענגת. קצב מוביל. בשיטתו נטולת היומרות,
קלינשטיין לוקח את  החריזה הסימטרית (שחף וולמן), את קצב המילים למקומות שלו.  תגידו רומנטי בטעם ישן, אבל זה טעם שמזוהה עם קלינשטיין,  סגנון פופ שחותמו הנוגה טבוע בו.
באלבום שני שירים של צרויה להב: "זולה במדבר" ו"סינמה פרדיסו" הראשון – שיר הלל לחופש של הפרט בעולם משוחרר מכבלים, שקלינשטיין הפנה אותו לנתיב קאנטרי מלודי קליט שמשתלב עם הלך הרוח של האלבום. השני – חריג  באלבום, שיר שמתייחס  לסיפור סרטו הנודע של ג'וזפה טורנטורה משנת 1989, אבל אינו תורם לקוהרנטיות של האלבום.

שירים: אנשים טובים, יום שלא יחזור, חוף מבטחים, אהבה פשוטה, בינו לבינה, מכולם, זולה במדבר, לוחם, סינמה פרדיסו שטיין

 

צילום: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן