אסף-אבידן-1-צילום-מרגלית-חרסונסקי

אסף אבידן ANAGNORISIS

הטון שלו משדר כאב מהסוג שאתה מקשיב לו בעונג, למרות שהוא מכיל שבר אישי.

4.5/5

אסף אבידן מזמין למסע פסיכו-פילוסופי מסעיר בנבכי נפשו, בהוויה המורכבת שנע במנהרת מחשבותיו. ניסיתי לצאת בעקבותיו. לפעמים נשארתי מאחור,  פיגרתי אחרי מוחו המסוער הקודח, תעיתי בשביליו המעורפלים, אבל לעיתים המוסיקה פיצתה, אפילו סחפה, הוציאה מהמנהרה שלו, אולי אף הורידה ממגדל השן האומנותי שלו.
"אנאגנוריסיס" מבית מדרשו של אריסטו, הוא מצב במחזה או ביצירה המתיחס לרגע שבו דמות מגלה גילוי קריטי, מגיעה להארה, למה שחתר ועד כה נסתר ממנו. אנאגנוריסיס הוא רגע המודעות הפתאומית של הגיבור למצב אמיתי, מימוש הדברים כפי שהם.
זה השם שאסף אבידן בחר לאלבום החדש שלו, השביעי במספר, שנוצר והוקלט בבית כפרי עתיק באיטליה, ששופץ להכלאה בין מקום מגורים להתבודדות ויצירה ובין אולפן הקלטות. אבידן בחר באקלים סביבתי שהשפיע על תהליך היצירה ומהותה – סלקטיבי יותר, איטי וממושך יותר, מורכב ועמוק יותר, רב השפעות, רב קולות – בהפקת תמיר מוסקט, על קו תקשורת בין העיר תל אביב לכפר מאיטליה.
האם אחרי כל התהליך הגיע לאנאגנוריסיס? לכך מתייחס אבידן בקומוניקט שהגיע עם האלבום: "ההתגלות היא שלעולם אין רגע אחד של בהירות, שמייצג יותר אמת מאשר רגעים אחרים".
האלבום נפתח ב – Lost Horse. שיר על הדבר הממושך, המטורף, הגרוטסקי הזה שבטעות נקרא  "אהבה", אבל זו אינה אהבה, שר הקול הגבוה, המקונן, הנסער. מלודיה וקצב מדודים שמחזירים למקומות מוכרים, של  שירה נואשת על חוסר הסיכוי שבאהבה. שיר שמסתיים בשורה "נולדנו להיכשל". הפטליזם של אבידן הוא קול פצוע אנושות, שיש בו סממנים של בקשת הצלה.
הטון שלו משדר כאב יפה ונוקב, מהסוג שאתה מקשיב לו בעונג, למרות שהוא מכיל שבר אישי. השבר הוא שטוען את אבידן באנרגיות ייחודיות  מרתקות, עוצמת רגש שמתועלת למוסיקה שמעניקה למילים עוצמה מפעימה.
ב – "900 ימים" – בלדת פופ בנוסח הקצבי המוכר של I Put A Spell On You (קרידנס קלירווטר ריווייבל) עמוסת הרמוניות קוליות כמו באיזו אופרת רוק, מותח אבידן את קולו כדי לחשוף אמת בלתי מעורערת: "כולם יודעים שהכל חוזר לאדמה בכל מקום צומח מה שכולם זורעים", ועל רקע זה: "כשיגיע הגשם את תהיי הצל שלי, אני אהיה הקשת שלך".
רוחו של דיויד בואי מרחפת ב – Earth Odyssey – במהלך המוסיקלי, אפילו בגוון הקולי. השיר מתפתח לדרמה רב-קולית , צליל של צפירה ברקע – כשאבידן שר: "העולם מסתובב/ וכולם שרים לקברים שלהם/ והעולם ממשיך להסתובב/ כולנו דוהרים לנקודת אל-חזור/ ממשיכים לשיר כאילו אין מחר".
הפער בין היצירה (אמנות) קיים ב –  No Words. שיר פסנתר מינורי, קול גבוה מתייסר שמביע את התסכול: "לעזאזל שעות חסרות טעם אלה של לחפש שיר אם הייתי יודע, אז לא היה לי כלום אלא העולם הזה בו אנו מנסים".
הקול המיוסר נאנק גם בשיר שעל שמו נקרא האלבום "אנאגנוריסיס" – "אהבה היא גל סביב גופנו אהבה היא גל בתוך גופנו", רגע המודעות למצב אמיתי.
ב – Rock Of Lazarus אבידן עוסק בחיים ובמוות.  "אני אגדל ואז אני אגדל יותר / ואז אני אהפוך לאבק/ אבל בכל זאת הלב שלי פועם כמו ההתחלה בשבילו הוא לזרוס"  (לזרוס  על פי המסורת הנוצרית אדם שקם לתחייה לאחר שמת.)
ממשיכים במסע לאורך מסלול אלים ב – Wild Fire, דרמת רוק בנוסח ברוס ספרינגסטין  שאומרת: "עמוד השדרה בתוך גופך הוא נחש וזה אומר לך לעשות רוקנרול" מול  תחושת תחושה אפוקליפטית – "הכל נשרף וכולם נולדים להיכשל".
המסע מוביל באופן כמעט פרדוקסלי למוסיקה מלודית ספוגת הרמוניות מענגות כמו ב – Darkness Song, מסוג השירים האלמותיים שלו.

"למדתי לשמור על עמדתי/ ולעולם לא להסיט את המבט/ לימדתי את עצמי את השקרים/ שיעבירו אותי במהלך היום
ושום דבר לא נמשך לעולם/ אלא הכאב שמסתובב/ דרך התהום של העבר שלנו/ והנשימות שאנחנו מעיזים לקחת"

הסיום ב – I See Her Don't Be Afraid הוא הארה של שחרור מפחד המוות.

"אל תפחד, אל תפחד
פעם היית מת, פעם היית מת, היית מת פעם
אנחנו מרפים, יחד מרפים/ סובלימציית הפחד שלי
אני הולך לאן שרוחה נושבת/ גלים אנטרופיים באוזני

אסף אבידן חזר ליצור  אחרי ימים ארוכים של טראומה אישית, והתוצאה היא הכי אותנטית שאפשר לקבל מאותם ימים, מהזן המשובח שגרם לנו להתאהב בו.

  1. Lost Horse
  2. 900 Days
  3. Earth Odyssey
  4. No Words
  5. Anagnorisis
  6. Rock Of Lazarus
  7. Wildfire
  8. Indifferent Skies
  9. Darkness Song
  10. I See Her, Don’t Be Afraid

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות