זה אסף אמדורסקי? רוקנרולי, גרובי ישיר. איך השיר אומר: "אולי המחר יביא רעיון חדש". אז אין כאן רעיון חדש מסעיר, אבל השיר נשמע רוח חדשה הנושבת במפרשיו של אמדורסקי בשילוב אלקטרוניקה עם Funk בסיועו של גידי רז. במבחן המרכיבים של שיר חדש, יש כאן הפקה מוזיקלית מוצקה. הקצב דומיננטי. המלודיה פחות מחניפה לאוזן.
אסף אמדורסקי שר על מציאות מחורבנת, בה כרישי נדלן ההופכים כל שטח פנוי למגדל, ואותנו ליצורים קטנים תרתי משמע. "האדמה משחירה תחתינו/ מטוסים מנמיכים עלינו/ בין קירות צפופים/ חולמים אל מרחבים".
אמדורסקי לא תרגם את המחאה האורבנית-אקולוגית האירונית ("אצלנו במרתף טווים זהב מקש") לרעיון מוסיקלי מורכב. הוא העדיף להתמסר להפקה קצבית עשירה, שאינה מדפרסת, אלא בחר במוסיקה מאירת פנים למאזין. אמדורסקי אינו מתבכיין. הוא מתאר מציאות בעוצמה פופ-רוקיסטית אפקטיבית, שעולה על האוטוסטרדה בעת שאנחנו חולפים על פני המגדלים הצומחים מימין ומשמאל.
בימוי קליפ: אלי מגזינר ותמר מושינסקי
בבריכת דגים גועשת/ מנסים לא ליפול ברשת/ הגיון בריא/ אם עוד אפשרי
תסתכלי צוחקים עלינו/ מרשרשים בתכשיטים מולנו/ צליל קריאות עורבים/ מתמסרים לו ורוקדים
זה לא רק אני שוקע / מציץ מהחלון מתחתי חגים/ כרישי נדלן צמאים/ אלה לא מרפים
זה לא רק אני טובע/ צרת רבים לא מנחמת לרגע/ כרישי נצלן צורחים/ חותרים ומתקרבים
מהקומות הגבוהות במגדלים החדשים/ אנחנו לא במקרה נראים קטנים
האדמה משחירה תחתינו/ מטוסים מנמיכים עלינו/ בין קירות צפופים/ חולמים אל מרחבים
העבודה מתישה אותנו/ השיטה עוד תכניע אותנו/ אנחנו ישנים/ חגים בעיגולים
אולי מחר יביא רעיון חדש/ אצלנו במרתף טווים זהב מקש
מהקומות הגבוהות במגדלים החדשים/ אנחנו לא במקרה נראים קטנים
מאה קומות לפחות במגדלים החדשים/ אנחנו לא במקרה נראים משם קטנים קטנים
אולי מחר יביא רעיון חדש/ אצלנו במרתף טווים זהב מקש
