ההורה ההיא עם ההיי חוזרת? עד שלא עלעלתי בקומוניקט של אפרים שמיר (עלעלו גם אתם למטה) לא הבנתי את פשר השיבה לריקוד שייצג את תרבות ההתיישבות והציונות בישראל של פעם. גם הסיפור על "ילד חוץ" בקיבוץ סובל, נדמה לי, מעובש.ה"ילדים היינו" שמשובץ כאן לזכר עידן התמימות –  הוא ניסיון דחוק לגעת בזכרונות העבר.
מוזיקלית, החזרה לרוח המקור ב-2020 יצר שעטנז בין כוורת לרוק נוסח שמיר את עידו זלזניק. גם כאן, המנגינה לא עוררה את בלוטות הנוסטלגיה שלי בהאזנה ראשונה, וגם בשניה לא נמלאתי געגועים לריקוד ולהווי שהוא ייצג.
מצד שני, ויש צד שני, זהו אפרים שמיר! כלומר: זה אינו אנכרוניזם. יש כאן איזשהו רפרוש נעים הליכות ליוצר והזמר, שבשנים האחרונות נמנע כמעט משירים חדשים, שלא לדבר על חידושים מפעימים. אני שומע כאן את רוח הרוק המהדהדת של  שיבת השמיר. זה לא מעט.

*** אפרים שמיר: "לפני כמה שנים, התחלתי לחשוב על האפשרות להקליט מוסיקה בבית, זאת טכנולוגיה שלא הייתה מוכרת לי עד אז. ביקשתי מעידו זלזניק שידגים לי איך זה עובד, והוא אמר לי "תשיר משהו ואני אראה לך". אז ישבתי ושרתי לו איזו מנגינה עתיקה' שהייתה לי בראש מאותה תקופה שיצא השיר "עברתי רק כדי לראות", ולא מצאתי לה קונטקסט מתאים כל השנים.
לפני כ – 3 חודשים,  כשהתחיל הסיפור של הקורונה, וכולם עשו כל מיני דברים כדי לנצל את הזמן, התקשר אליי זלזניק והציע ליצור שיר חדש. אני לא כל כך הייתי בעניין, אבל אמרתי לו שאולי אשלח לו את השיר שהקלטנו לו אז דמו. שלחתי את השיר והוא אמר "אני אחזור אליך עוד כמה ימים ותגיד לי מה דעתך". זלזניק חבר לאמיר ברסלר וביחד הם הפיקו את השיר ושלחו לי גרסה חדשה.
באשר למילים: חשבתי על הרעיון של ההורה שרקדו פעם ואיך היינו מבלים… כי כולם מתגעגעים לעבר, וכל ההווי הזה למעשה נמחק. השאלה התה  יכול לכתוב טקסט ישראלי על הנושא? נזכרתי ברחל שפירא שכתבה כמה מהשירים הכי ישראליים שיש לנו. אף פעם לא נפגשתי איתה, אבל ידעתי שהיא תשתמש באותה שפה ומושגים של פעם שרציתי שיופיעו בשיר.

"שלחתי לה את הדמו, ואחרי כמה ימים היא שלחה לי טקסט שעסק בילד חוץ בקיבוץ, שביקש למצוא דרך להתברג בחברה ועמד בצד והסתכל על המעגל מבחוץ. נזכרתי שאני הייתי בעצמי ילד חוץ  בקיבוץ (רמת יוחנן) מיד אחרי שעלינו לארץ. פתאום הבנתי שהיא עלתה על משהו שמדבר אליי. הטקסט היה צריך לעבור קצת שינויים כדי שיישב על המנגינה. ברוב חוצפתי שכתבתיאותו ושלחתי לה לאישור. רחל שפירא, ברוב גדולתה הסכימה, ונולד שיר משותף, עם פרשנויות אותנטיות משלי".

אחד מין ילד חוץ/ שכלום לא יודע/ מביט במעגל/ נבוך ותמה
בואי נרקוד אוחז בידיה/ נא נא נא…/ בתוך הרחבה
צעד ועוד צעד/ הורה הורה/ פעם אחת קדימה/ פעם אחורה
ויד אחת עם רינה/ ויד אחת עם דבורה/ ילדים היינו/ ורקדנו הורה

אחד מין ילד חוץ/ שכלום לא יודע/ מביט במעגל/ נבוך ותמה
בואי נרקוד אוחז בידיה/ נא נא נא…/ בתוך הרחבה
צעד ועוד צעד/ הורה הורה/ פעם אחת קדימה/ פעם אחורה
ויד אחת עם רינה/ ויד אחת עם דבורה/ ילדים היינו/ ורקדנו הורה