השאלה שהשופטים שאלו לאורך הפרק: "האם זה מספיק לשלב השידורים החיים"? ברור שהאודישן הבודד על מדשאות הווילה אינו יכול לספק תשובה. בהדחות הפעם, נדרשו השופטים להתייחס לכל האודישנים ולהגיע להחלטה.
אם לתת ציונים לשופטים לקראת ההופעות החיות, שירי מימון – לא עוברת. ההערות שלה נשמעו לעיתים תמוהות ומנותקות מהקשר. על הדר לי היא אמרה לפני ההחלטה: "השאלה היא האם יש בה מספיק מחויבות ורצינות למסע הזה, כי זה לא חוף הים, צריכים להיות כאן ממש בעניין…"
האם זו דעתה של מימון על הדר אחרי כל מה שעברה איתה עד כאן? מה להדר לי ול"חוף ים"?! הייתה תחושה שההערה הסתמית הזו כוונה למתמודדת אחרת, כי דווקא היא  נשמעת רצינית והכי מוכנה להופעות החיות. הפרשנות שלה לשיר Dust In The Wind (של להקת קנזס) היתה הביצוע הטוב ביותר שלה עד כה, פחות מלודרמטית, יותר מדויקת, כואבת מבפנים, ללא מניירה.
מקבוצת הבנות: אנה טימופיי מסתמנת כמתחרה הרצינית שלה להגיע לגמר. עדיין החצנת האלמנט האופראי אצלה מפריעה לי לקבל פרשנויות נטו על השירים. היא צריכה למצוא האיזון הנכון בין פופ לאופרה, אפילו על חשבון הסולמות הגבוהים.
הביצוע של "האחים אלדר" ל"כמה חסר" של איציק שמלי היה החלש והמשעמם ביותר מכל ביצועים שלהם, וחירב להם את כל מה שעמלו עליו עד כה.
מי שראויים להגיע לגמר בקטגוריית הלהקות הם אוהד ועוז. הצמד נשמע מקצועי ומוסיקלי, בעל הסיכויים הגדולים להשתמש באקס פקטור לקידום קריירה  שלאחר התחרות.
פורטיס עדיין נמנע מלהתחבק עם האלמונית, אבל לפי קצב ההתקדמות שלה (ביצוע טוב ללהיטו של אלטון ג'ון – Sorry Seems To Be The Hardest Word) – החיבוק יגיע או שההפקה תחליט לשחררה. המשחקים שלה באצטלת הדת צריכים להיפסק. את השיר של אלטון ג'ון היא קישרה  ל"היחסים שלי עם בורא עולם". לא חייבים לשאת את שמו של הבורא בכל הזדמנות.
על מתחרתה, דניאל יפה ששרה Euphoria, אמר פורטיס באופן סתמי: "מורגש שהשתחררת". כדאי להזכיר לפורטיס שיפה "משוחררת" כבר מתחילת האודישנים, ואולי היא משוחררת יותר מדי, כי הביצועים שלה מתחילים להישמע מעט טכניים.
בנים: למרות שעברי לידר כינה את גבריאל פוטזניק "המלאך גבריאל", הוא הדיח אותו. עדיף היה לוותר על אחד המסלסלים ולהשאיר את פוטזניק שנשמע ייחודי ומקורי. בין המסלסלים אני מעדיף את אלמוג קריאף על יוסי שטרית. הוא נשמע בוגר ובשל יותר, והסלסול אינו הסיפור העיקרי שלו. בן גולדשטיין נשמע מהוקצע בקאבר לכריס מרטין וקולדפליי, אבל נדמה לי שזה עדיין אינו מספיק כדי להיות נאמבר וואן, האקס פקטור האולטימטיבי.

בנות

טל גינת – Blowin In The wind
הדר לי – Dust In The Wind
אנה טימופיי – Without You

הדחה
מזלי ימין – "שיר תקווה"

בנים

יוסי שטרית – "מנגינה"
בן גולדשטיין – In My Place
אלמוג קריאף – "הייתי כאן"

הדחה
גבריאל פוטזניק – "רומי"

להקות

עידו ועטרה – "רוקד עם הכאב"
קלוז- אפ – Blank Space
אוהד ועוז – The One I Love

הדחה
האחים אלדר – "כמה חסר"

בוגרים

ליבי – Tears In Heaven
דניאל יפה – Euphoria
האלמונית – Sorry Seems To Be The Hardest Word

הדחה

נועה נינה בלוז – One Of Us