ארז לב ארי - כתמים של תרבות

כתמים של תרבות

ארז לב ארי

אן.אם.סי
5/5

סיפורים הופכים ל"כתמים של תרבות". לארז לב ארי יש כמה סיפורים כאלה במסע המוסיקלי שלו, חלקו רטרוספקטיבי, שהוא מבקש לשתף אותנו בהם משך כ-39 דקות, באלבומו השלישי "כתמים של תרבות".
שיר הפתיחה, "עפיפון ברוח", תמונות של נשים גדולות שליוו את ילדותו, נשים שמסמלות את תחושת הביטחון. אלו הן האמהות, הדודות, הסבתות שכמו קפאו בתמונות של חתונות שבהן נעצר הזמן. כתמים של תרבות שאולי איננה עוד. הדובר הוא ככל הנראה העפיפון ברוח, זה שנאחז בחוט דק באותה מציאות בחיבור רופף, ויוצא מהתמונה. ארז לב ארי מציג בשיר שתי תמונות: זו של הנשים מהחתונות וזו של הנשים בשוק ג'נין. שתיהן מעוררות בו רגשות חמים, מזכירות ככל הנראה את אימא, שדרכה עברו זיכרונות ממרוקו.
אם אלבומיו הקודמים של לב ארי "שמחת הפרטים הקטנים" ו"ארגמן" עסקו בעיקר בקשר עם אלוהים וראשיתם של חיי משפחה, "כתמים של תרבות" מתמקד במבט לאחור בילדות, בשכונה, בדמויות, בסיפורים של אז, ואיך הם נראים בחיים שלו היום.
ב"נחום וציונה", ארז לב ארי מספר סיפור עצוב על נחום, שהמלחמה תפסה אותו בשעת נעילה. הוא חזר הביתה בחילופי שבויים. דעתו נטרפה עליו. ציונה ידעה, שאם תלך ממנו – לא תהיה לו אחרת, נשארה עמו גם כשהלך לאיבוד. קשרה את גורלה בגורלו. "היא נעלה את ליבה לא להביט לאחור / הוא הלך לאיבוד לא יכול לחזור".
כאן לב ארי הוא סטורי-טלר ללא התייפייפות. אין כאן קו מלודי קליט ללהיט, אין כאן מעברים מפתיעים. המוסיקה מעטרת את הסיפור כרקע, הטון נשאר אחיד. האווירה – ניחוחות ים תיכוניים . לב ארי את פטריק סבג, אשר על ההפקה המוסיקלית, הקפידו שסיפורו של נחום לא יתמסמס, בטח לא יגיע ממותק לאוזניו של המאזין. בכך הם הצליחו.
"ריצ'י", שמתחיל בצליל עגמומי של צ'לו, הוא סיפור במבט לאחור על אלימות כנגד האישה. בית משוגעים בסוף הקיץ תחילת שנות השבעים. "לבה רותחת מן הקירות", "פחד אלוהים", וברקע "השכונה שיודעת". השיר עתיר צלילי חשמלית וקצב שטוענים אותו  במתח עצום. העובדה שהשיר קליט מאוד – אינה הופכת אותו לבידורי. לב ארי מספר את הסיפור במלוא עוצמת הרצינות הדרמטית.
"סיפור מהראש" נשמע שיר ערש העוסק ביחסי הילד עם אביו. שורה חזקה: "אבא תאהב אותי תמיד/ גם אם לא אכין שיעורים/ גם אם לא ארצה ללמוד". נקודת מבטו של ילד מזווית הבוגרת של המספר. תמימות שיש בה בגרות. מוסיקה נוגה-רגועה בסגנון פולק קאנטרי.
לב ארי מחפש דרך סיפור הילדות איזושהי שלמות. המגמה (להגיע לשלמות) קיימת גם בשירים אחרים: "תכול העיניים", אחד השירים המלודיים היפים באלבום, הוא שיר על אהובה שהיא "כמו מלאך על סף ביתו". אפיון המלאך שולח את  לב ארי באופן אסוציאטיבי לאיש  תכול עיניים יפה מנשוא (ארז מקדיש את השיר באהבה לרב מנחם פרומן חי-שלום) במלאכיות יש אור מיוחד ויופי בלתי רגיל. מאפייניו – צחוק מיוחד, שמחה של אמונה, נוחם, יופי בלתי רגיל. אהובתו, מדמיין ארז, ככה היא רוצה אותו.
שירים על יחסים בינו ובינה מעידים על חוסר שלמות: "ראיתי כבר הכל" הוא סיכום דרך במנגינה עצובה נוגה-נוגעת שאומר: "והימים חולפים/ כמו אבק ברוח אנחנו משתנים/ ואין מקום בטוח". לב ארי מצליח לשדר תחושת קדרות עמוקה במנגינה קסומה.
"לא אחד מאלה" הוא שיר על מלחמת המינים בינו ובינה מנקודת מבטו המפוכחת. איך היא רוצה שהוא יתנהג   –"אקטיבי, יוזמטיבי, סנסטיבי, רק לא אחד מאלה"  מי הם האלה? ארז לב ארי שר את הטקסט בעצבות לא דרמטית, בטון נחוש של מי שכבר החליט – מה עמדתו במאבק הזה. השירה, המנגינה היפה והקצב האפקטיבי, כמו גם הליווי של אסף אמדורסקי (פסנתר, פסנתר פנדר) מובילים בכיוון אחד: די, נשבר לי. המלחמה הזו לא תסתיים בטוב.
שיר רוק חזק, מהבוטים בדיסק, שמשדר את הנרטיב של הצד הגברי בבהירות יתרה ועם זאת – יש בו קו נוגה מרכך. מה שיפה אצל ארז לב ארי, שהוא כותב ושר ממש לפי הלך רוחו, בלי שנצטרך להגדיר סגנון, כי הוא-הוא הסגנון. זה כוחו של סינגר-סונגרייטר אמיתי.
בסיום, השיר הלא מקורי היחיד באלבום, שמילותיו הן של חיים גורי, שגם הוא עוסק בשאיפה לשלמות – "אולי זו רק פתיחה למשהו אחר" – צלילים של אווירה רגועה, מעוררי געגועים, שיר של תקווה ל"משהו אחר" – "אולי תמשיך ללכת בעקבות המנגינה/ ברחובות מלאי שמים/ ואפשר יהיה לך משיח שיבוא". העיבוד וההפקה עטפו את הטון הנמוך האחיד באפרוריות נוגה ששואבת אותך אליה.
אחזור על דברים שאמרתי על ארז לב ארי בעבר. יש משהו מעודן קסום במוסיקה שלו. הוא משדר עומק בלי ללחוץ, בלי לכפות את עצמו עליך. מגיע ממקומות צנועים, לא מחפש לענות על צרכים וגירויים מידיים. גם האלבום החדש נוצר מהצנוע הזה, נוגע בעצמו, בנפשו באמינות גבוהה, במוסיקה השוזרת מלודיות נפלאות בתערובת של אקוסטי בחשמלי, באווירה מעט הזויה, טעונה מתח קל, באלבום שהוא ארז לב ארי בכל מובן.

עיבודים: ארז לב ארי, פטריק סבג. הפקה מוזיקלית: פטריק סבג.

שירים: עפיפון ברוח, נחום וציונה, לא אחד מאלה, ראיתי כבר הכל, ריצ'י, את חירותי, תכול העיניים, סיפור מהראש, אולי זו רק פתיחה למשהו אחר

צילומים: מרגלית חרסונסקי

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות