אריאל הורוביץ - צילום מרגלית חרסונסקי

אהבותיו , השקת "כשבאנו הביתה"

אריאל הורוביץ

4.5/5

אריאל הורוביץ השלם נכון לאפריל 2019. התחלתי בביקורת על "כשבאנו הביתה", המשכתי איתו בראיון  בביתי, וסיימתי בהופעת ההשקה בהרצליה. תחנות: מ"ברלין" ועד "האחזות הנח"ל בסיני" של אמא נעמי שמר. מ"האהבה מתה" שכתב לרעיתו, תמר גלעדי ועד "אהבה אנלוגית" באלבום החדש. סוגר מעגלים, מחזיר את האמון בפשטות ובצניעות המיוחדת לו, זה שמספר סיפורים בשירים ובין השירים בדרכו המקורית, בהומור.
אריאל הורוביץ משגר אינטימיות כובשת. יש לו מנגינות מקסימות, השפעות שעוברות דרך רנדי ניומן, אריק קלפטון ומגיעות עד פול סיימון. הוא רושם את רישומי תחושותיו בצליל מגוון, בין רוק רך לקאנטרי, טעם חמוץ-מתוק. בדומה לאלון אולארצ'יק, הורוביץ משגר אותנטיות ישראלית מסוג אחר. מהריגוש הטוטאלי של "עשרים אלף איש" ועד ההומור הסרקסטי של "פרארי". על הבמה  הרכב אידיאלי, שסיפק לו מינונים משדרגים של אקוסטי וחשמלי.  
אני מבין את הצורך (אולי אילוץ מסוים) לחזור ללהיטים הגדולים. הורוביץ ללא "סיגל נחמיאס" ("בשנים האחרונות יש אשה בחיי, כל חודש היא שולחת לי מכתב אישי במעטפה חומה") ו"יאללה ביי", אינו הורוביץ, כולם בניו, מצד שני: נדמה שהם כבר מתקשים לחבור לתוכנית העכשווית. "רקפות בין סלעים" – עדיין פורחות בגדול בביצוע תחושתי נפלא. החיבור לשירים של נעמי שמר מוצלח יותר ב"היאחזות הנחל בסיני" – בסינכרון של דואט מרגש איתה –  מאשר המארש האוטופי "מחר", שנשמע תלוש משהו. "עשרים אלף איש" על הלוויית סמל ראשון שון כרמלי בן ה-21, שנהרג ברצועת עזה במהלך מבצע "צוק איתן" ממשיך להפעים. גם "אהבתנו" לפני ההדרן. שיר על הרצון הקריטי לשמר את האהבה הקיימת על כל מה שעדיין לא בהיר בה,  על החשש שהיא תסתיים. שיר שכובש במוסיקה בין רגשנית למפוקחת-שכלתנית.
מהאלבום החדש הגיע "מרוואן", שנכתב בעקבות שיחה שהתנהלה בין הורוביץ לנהג מונית ממזרח ירושלים.  יופי פשוט, שמחזיר אותנו למסלול השפיות, כזה שכמעט נעלם מהמקום שבו אנו חיים. חבל שפסח על "אמהות העולם", בו מציע הורוביץ לאמהות לקחת פיקוד על המתרחש בעולם, רוק פאנקי שמזמין להצטרף לשירת יחדיו מרוממת רוח.
אריאל הורוביץ מספר את החיים במוסיקה. טורבדור רוק, שיודע להעביר גם את הסיפור וגם את התחושה. בלי התפייטות. החוכמה היא לחבר לפשוט מוסיקה תואמת, ואצלו היא לא רק תואמת, אלא מקסימה, שר בלי מניירה מיותרת, יוצא-הכי-הוא, בקול והבעה המחוספסים הכמו מרושלים שעוברים ומחלחלים.

שירים: אהבה אנלוגית, כשבאנו הביתה, ברלין, סיגל נחמיאס, התפוח והעץ, האהבה מתה, אם נשאר חלום, מרוואן, מחר, המכתב של רבקה לנעמי, סלון קטרינג, יאללה ביי, עשרים אלף איש, בהיאחזות הנח"ל בסיני, רקפות בין הסלעים, רנה, אהבתנו הדרן: פרארי, ילדה כמוך
השתתפו: אריאל הורוביץ – פסנתר ובס, נדב הולנדר – בס, קלידים ואקוסטית, רועי צעדי – גיטרה, אוריה מדר – תופים, אדם מדר – יוקללה, מנדולינה, חצוצרה, חלילית וכינור.
צילום: מרגלית חרסונסקי

"כשבאנו הביתה" – ביקורת אלבום

אהבתנו

רקפות בין הסלעים

כשבאנו הביתה

ברלין

האהבה מתה

אריאל הורוביץ – ראיון

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן