האלבום נפתח בפטה מורגנה. הוא והיא יושבים צמודים על שפת המים. מלכודת של תשוקה. לפתע הים מתייבש, והם מוצאים עצמם במדבר. הסערה חלפה. "בתוך המדבר" הוא שיר קצבי, קולות נשיים ברקע, קול לא אטרקטיבי, שכמעט גורם לך להניח את הדיסק בצד. אבל אז מגיע "פעם", הקול מתעדן, המנגינה נישאת על קצב שפוגש אותה במקום מלודי יפה כדי לייצר זרימה מענגת. גם כאן קיים ים בשיר, גם כאן פרחו יחסים, שהפכו אותם "מאושרים שקופים" – וגם כאן לשיר של אריק שבבו אין הפי אנד, אלא שזה נשמע יותר געגועים נעימים מאשר טראומה.
היפה באלבום של אריק שבבו – קו פופ מלודי נטול יומרות, זרימה ענוגה שמניעה את השירים במקצבים שונים. ב"בואי ונעוף". הוא מציע לה "לפרוץ את כל הגבולות" בתוך השגרה היומיומית. אין כאן טראומה. אריק שבבו נע במסלול פשוט שמתיידד, עולה על הכביש הראשי בקלילות ומשכנע שהוא מתכוון למה שהוא שר. כלומר – לעוף מכאן ליומיים.
הזרימה באפיק הפופ האופטימי מסביר הפנים נמשכת ב"סיבה להישאר", על רקע "חורף של נוסטלגיה", בצליל החלומי של "עולם של הזיות" בטון מלנכולי לייט אך בביצוע מעט אנמי, בניחוח הפלמנקו של "מנגינת הלב" בטעם מלודי נעים של פעם בעיבוד אקוסטי יפה (יהודה כחלון).
שינוי מגיע בצליל הפאנקיי של "יום אתמול", טקסט סתמי על השקט (הלא ברור) שלפני הסערה, מחשבות שמתערבבות באלכוהול ומטוס שלקח איתו את "כל הזיכרונות". "הכל אותו דבר" הוא סלואו טמפו של רגש מאופק, מלודיה יפה, על מי שמצפה להיפגש עם מי שמחכה לגבר שהכירה בעבר.
טקסטים? – לעיתים נוצרה תחושה של – אתה חייב לגרד עוד טקסט כי יש לך מנגינה. למשל מלל מופרך כמו: "במכונת הזמן נחזור 20 שנה/ נבדוק אז באמת אם משהו השתנה/ ניתן להרגשה לגעת מבפנים/ חיבוק אחד יעיד אנחנו משתנים" (השיר "משתנים") או קלישאות "פילוסופיות" כמו "כמו בובה על חוטים כך חיינו עוברים/ מה אנחנו בעצם זה סוד הקסם/ שאין יודע", וגם קיטש כ"בליל ירח מלא בתוך יופי מושלם/ נגשים את חלום חיינו נתמזג אל הים"
לא כל מלחין בעל חוש מלודי מפותח וטון מתכוון, ראוי לכתוב גם את הטקסטים לשיריו. אחרי 13 שירים, יש תחושה של ניסיון לשרבט חרוזים במקום לחתור לאמת חיים. האם המוסיקה מצילה? במידה לא מעטה.
שירים: בתוך המדבר, פעם, בואי ונעוף, סיבה להישאר, עולם של הזיות, מנגינות הלב, יום אתמול, הכל אותו דבר, דרכים ומקומות, משתנים, בובה על חוטים, נתמזג אל הים, בחדר הפרטי
עיבודים והפקה מוסיקלית: יהודה כחלון
וידיאו: בואי ונעוף
