עיון ביקורת

שלמה ארצי, אנחנו רוצים ארץ חדשה! (האלבום "חום יולי אוגוסט", 1988)

מה נשמע, מוסיקה ישראלית, שירים ישראלים - הגדולים ביותר

מכניסים את השיר הזה למשבצת "שירי מחאה" בשל השורה "יש לנו ארץ למה עוד אחת". שלמה ארצי לא כתב שיר מחאה. הוא כתב מעין שיר פוליטי-חינוכי  של זרם תודעה, שעיקרו סיפור של אב הפונה לבנו בעת נסיעה במכונית "בדרכי עפר" (כי העיר חסומה) ביום חורפי, כשהמציאות ניבטת מבעד לחלון המכונית. במהלך הנסיעה עולות סוגיות הנוגעות לעצם הקיום של שני עמים.
השורה ה"פוליטית" ("יש לנו ארץ למה עוד אחת"), נכנסה לשיר כחלק ממסכת התובנות על המציאות המקומית. השיר מדבר במרומז על המאורעות שהתרחשו ברצועת עזה ובגדה המערבית  בסוף השמונים. במציאות הזו, ארצי מעמיד שני עמים זה מול זה: כשאצל הישראלי-יהודי יום שני רגיל, אצל הערבי יש "איזה חג" והוא מתפלל. ה"איזה" מראה שאין לישראלי מושג מיהו שכנו. הוא אינו בקי בחגיהם, מסתכל עליהם מהצד, כאילו אינם שייכים לארץ בה הוא נוסע.
הבן אומר על רקע ההתרחשויות: "אתה גם אבא אתה בן אדם", כמו כדי לשדר לו תחושת אחריות כפולה. מבעד לזגוגית המכונית, האויב לא נראה יצור שטני, אלא בן אדם מפוחד. והמסקנה/ אזהרה היא: "אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים, לא נגיע לארץ חדשה". מטרת המסע אינה אפוא "ארץ אחרת/נוספת" אלא "ארץ חדשה", שיש בה מן הסתם מקום לשני עמים. גם כאן צריך להתפכח מאוטופיה: "לא גן העדן לא קיים/ אולי קיימת ארץ חדשה"... ארצי חותר להתבונן למציאות ישר בעיניים, לא מבעד לדברים שחוסמים ("מבעד לשלטים").
"ארץ חדשה" מתבססת גם על העבר, הצלחת המפעל הציוני, שיצר מצב מורכב של מדינה המכלכלת את עצמה ("חלב בשפע זה לא אומר ניסים"), אבל המצווה לא לפגוע בשכניה ("שתי כבשים עולות על אם הדרך/ לא נדרוס אותן/ אנחנו לא דורסים"), ולחדול להתרפק על עברה כי "משהו חורק בזיכרון" ולא הכל ורוד בו.
המסע הזה הוא מסע בן-דורי. ארצי האב עושה את המסע עם בנו הקטן ונזכר במסע שעשה עם אביו שלו. המסע עם אביו היה שונה, שכן הוא הלך עם אביו בעיניים של בן, בראייה שכיום, כאב, 'כבר אין לו'. 'העולם משתנה כשאתה גדל '. הבית האחרון של השיר מבהיר כי האב ובנו שבתוך המכונית בראש אחד – להגיע לארץ חדשה.
הקצב בשיר מחזק את את תחושת הדחיפות במסע בזמן אל ארץ החלום. זה קצב סוחף שמזכיר את  סגנונו של ברוס ספרינגסטין, שגם כתב על אמריקה שירים המסתכלים למציאות בעיניים בלי להתרפק על עבר מופלא. בואו נסתכל למציאות בעיניים. אנחנו רוצים ארץ חדשה!

גשם כבר יורד וזה חורף/ תל אביב חסומה וגם חיפה / שב ילד שב /אני אומר לך שב /ושנינו נוסעים בדרכי עפר/ מביט מבעד לזגוגית /יש לנו ארץ למה עוד אחת /בחוץ שקיעה של יום שני/ וערבים מתפללים כי איזה חג / חבר למן מסע כזה בחורף מסתכל בי/ רגליו קצרות אבל ראשו חכם / שנינו במנוסה, הכל פה זז, אומר לי / אתה גם אבא, אתה גם בן אדם/ מביט מבעד לזגוגית / עיניים יש לו רגישות, כן כן / מוזר איך האויב הזר / נראה לא אנושי וגם פוחד

יש לי אישה, זאת אמא שלך / ניסע, ניסע, אולי נגיע עד מחר/ אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים / לא נגיע לארץ חדשה / לא נגיע, נגיע, נגיע לארץ חדשה

שתי כבשים עולות על אם הדרך /לא נדרוס אותן, אנחנו לא דורסים /שב ילד, שב/ אני אומר לך שב
חלב בשפע זה לא אומר ניסים/ שולף מצלמה של כיס/ חושב שגן העדן מדויק / מכחיש שקר לו / ומצלם כדי שנזכור מה שהיה/ קראתי בעיתון על אחת בת מאה/ שכל חייה עשתה מעשים טובים
שב ילד, שב/ אני אומר לך שב / לא כל האנשים נולדו רעים / מזמן, היא מתה די מזמן / אביך הוא ימות גם יום אחד / לא, גן העדן לא קיים/ אולי קיימת ארץ חדש

יש לי אישה, זאת אמא שלך…

גשם כבר יורד וזה חורף / פעם זה הכל היה ורוד / שב ילד, שב למה להתרפק / משהו חורק בזיכרון
מביט מבעד לשלטים/ עיניים יש כדי להסתכל / תגיד שואל אותי האם/ האם יתנו לנו בכלל להיכנס
חברים למן מסע כזה בחורף כבר חסר לי/ אבי ישן, זקן ומסתגר/ איתו הלכתי דרך העיניים שכבר אין לי / עכשיו ילדי שלי איתי הולך / מביט מבעד לזגוגית/ יש לנו ארץ – למה עוד אחת? . בחוץ שקיעה של יום שני / בפנים אני והוא כמו איש אחד

יש לי אישה, זאת אמא שלך…

מתוך האלבום "חום יולי אוגוסט" 1988

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *