ארקדי דוכין צילום מרגלית חרסונסקי 4

ארקדי דוכין – תתבאסו "בודדים" תרקדו "אבו דאבי"

ארקדי הוא האיש שלי לדיכאון מלטף, אבל יש מצב למצב רוח אחר

מילים: ארקדי דוכין לחן: ארקדי דוכין עיבוד והפקה מוסיקלית: ארקדי דוכין
4/5

בואו נתבאס עם ארקדי דוכין. סגר שלישי בפתח. הגיע הזמן לעשות חשבון עם יצר האדם, עם ההסטוריה שחוזרת על עצמה, עם ביטול התרבות. יש לו את זה: ארקדי מגייס את צבא הבודדים, כדי להזכיר לנו מי אנחנו מאז ומעולם.
אם עדיין לא ידענו שאנחנו כאלה, ארקדי מגיע להדהד. שנהיה עצובים ומדוכאים יותר? ואללה. בשביל עוד לחן קודר מחובר נפלא להיפ הופ, אני יותר ממוכן לשמוע את מה שיש לארקדי להגיד (כי הוא מרגיש מחויב). הוא האיש שלי לדיכאון רך ומלטף.
אין כאן זעקה, אין מרד, אין "מהפכה" ו"ביבי תתפטר", אלא בואו תשתתפו בצערי. בואו נהיה בצער ביחד בתוך צבא הבודדים, כי אין תכלית ליצור הזה שנקרא אדם, כי "להיות אדם/ זאת משימה נואשת אפילו לדבר בינם לבין עצמם/ אין שום רצון/ אז מה אפשר כבר לספר על קשר". הכל ידוע, ובכול זאת אני מצטרף. כיוון שאני מרגיש עדיין בן אדם – מוכן לנגב לארקדי את הדמעות.

נ. ב.
ארקדי מציע הצעה מעודדת: אם בא לכם בכל זאת לחייך ולרקוד, תקשיבו לסינגל השני שיצא יחד עם "בודדים" – "אבו דאבי" 🙂

מילים ולחן: ארקדי דוכין  קטע באנגלית, מילים: חיים שתיים עיבוד והפקה מוסיקלית: ארקדי דוכין.  ביצוע: ארקדי דוכין וחיים שתיים

אני מחוייב לכתוב את התקופה/ ומחוייב באמת/ בגלל שאין מנוח
סגרו אתמול את שדה התעופה/ ולחברת חשמל נשאר/ בקושי כוח
הכל החל מאבן במדבר/ כשאח יקר לאח יקר/ ניפץ את כל המוח
ממש כבר אז/ ברגע מנוקר/ לחיות הפך דבר בכלל לא נוח
וההיסטוריה חוזרת על עצמה/ מהפכות ומנהיגים ‏משוגעים
של כח/ בלי זכרון/ להנהגה של אהבה/ רק מלחמות אין קץ/ וקושי רב לסלוח
וכל הגאוני במות/ הפילוסופים, פיזיקאים  שהזהירו/ גם הם בקושי מוזכרים
כי לא שינו אפילו אות/ פס קול עמום/ לעדר של חיות/ נהר של דם הותירו
סגרו אתמול את שדות התעופה/ בגלל שלא הצלחנו לנצח/ ביום בו ווירוס הבדידות הפך למגפה
והאדם במקום להירגע כועס/ ושוב בורח
בורח מעצמו מאהבה/ מקושי לחבק כבר לא נשאר בו טעם
והתעוררתי כה בודד/ ושטוף זיעה/ כבר לא מצליח לחשב את התשוקות וזעם
צבא של בודדים/ במלחמה שלך/ החיילים פרודים/ למעני למענך
צבא של נודדים/ במלחמה שלך/ אני עבור עצמי/ אתה לעצמך
לבד כי ככה זה נבנה/ שיר אחר שיר/ סכין אחר סכין לא תם
לבד כי לא נתתי מעצמי דבר/ כי רק לקחתי לעצמי/ את ‏שארית הטעם
אתם מסוגלים לרגע לדמיין?/ צבא של בודדים/ שכל כך משותק מפחד
ממש מהחייל הכי דומם/ עד אחרוני המפקדים שלא ביחד
צבא של בודדים….
סגרו אתמול ת'מוזיקה וגם/ מחול ותיאטרון וגם את הקולנוע
כי מי צריך סרטים/ למוח מרוקן/ על הספרים כבר לא אומר/ זה לא עושה לי נוח
סגרנו את הקשר הפשוט/ מדור לדור הרגנו בלי לנצח/ אפילו סתם תיוג של רוח שטות
הפכו לערפל נסגר הריח
רציתי לספר על אנשים/ אבל/ להיות אדם/ זאת משימה נואשת
אפילו לדבר בינם לבין עצמם/ אין שום רצון/ אז מה אפשר כבר לספר על קשר
או קי/ זה לא מצליח לי/ מפסיק/ כל כך הרבה בתים/ שורות מילים בלי רצף
עתיד חלוד/ נוסטלגיה בלי תכלית/ וחורף מזוייף/ וקיץ אין סופי/ ועצב
ולחברת חשמל נשאר בקושי כח/ הכל החל מאבן במדבר/ כשאח יקר לאח יקר/ ניפץ את כל המוח
צבא של בודדים….

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות