מולדת

ארקדי דוכין

מילים: מיכה שטרית לחן: מיכה שטרית, ארקדי דוכין
5/5

העצוב של ארקדי עוטף שיר על המולדת – שהוא שיר על עצמו. מולדת היא עובדה, אבל עם כל הכבוד לה, אינה פותרת את מצבך האישי. מיכה שטרית מתייחס לפער. "גולה" משמעותו – נאלץ לעזוב את ארצו. המטפורה מורכבת: על הנייר יש לי מולדת, אבל עד שהיא תהיה באמת מולדתי, אני מגורש מתוכה, כמו שאני מגורש מתוך עצמי. הגלות הלאומית והאישית חוברות.
המנגינה מצטרפת לעצבונו וצערו, נוגה ויפה. שיר פסנתר מינורי, שמבקש הצטרפות. ארקדי מאפק רגש. שר רגיש, סנטימנטלי בלי לגלוש. פשטות יפה ומרגשת. נ.ב: דווקא שיר שיכול לשמש את מחאת העולים, בלי לצעוק "אנחנו דורשים צדק חברתי". המחאה האותנטית מתחילה מהאינדיווידואל.



רק במקום שבו כולם ערבים זה לה זה ואוהבים זה את זה ,יהיה לי למולדת.
רק המקום שבו כולם שואלים :״מה ה טעם לחיי ?״
רק שם אוכל למצאו את הטעם.
אבל עד אז גולה בארצי , גולה בעולמי גולה , גולה בתוך עצמי.
אבל עד אז שלי שלי , שלך שלך.
גולה בארצי, גולה עולמי גולה בתוך עצמי. אבל עד אז שלי שלי. שלך שלך
.גולה בעולמי גולה ,גולה בתוך עצמי.

רק במקום שבו כולם ערבים זה לזה ודואגים זה לזה יהיה לי למולדת .
רק במקום שבו כולם שואלים מה הטעם לחיי רק שם אוכל למצאו את הטעם.
אבל עד אז גולה בארצי, גולה בעולמי , גולה בתוך עצמי.
אבל עד אז שלי שלי , שלך שלך.
גולה בעולמי גולה, גולה בתוך עצמי.
או או, או או, או או.
אבל עד אז גולה בארצי , גולה עולמי גולה, גולה בתוך עצמי.
אבל עד אז שלי שלי , שלך שלך. גולה בעולמי , גולה בתוך עצמי.
כי רק במקום שבו כולם אוהבים זה את זה ודואגים זה לזה יהיה לי למולדת

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. פיספוס. מיכה שיטרית כותב מוכשר במיוחד. לארקדי דוכין קבלות רבות ונהדרות. השיר אותנטי. ללא ספק. ועדיין פיספוס. כאשר הפשטות הופכת לפשטנות אנחנו בבעיה אומנותית. הטקסט חוזר על עצמו כמתוך עצלות לכתוב עוד רעיון יפה. ואגב הטקסט- שתי הערות: האחת רעיונית – צריך "להיכנס לראש" של שיטרית כדי להבין את כוונתו ב"מה הטעם לחיי", קצת מתוחכם מידי להבנה, לטעמי.
    הערה שניה היא בשפה – ממיכה שיטרית, גם מארכדי דוכין, הייתי מצפה לעיברית תיקנית. אם התחלת ב"רק במקום", אינך יכול לסיים ב-"יהיה לי למולדת", אלא רק ב-תהיה לי מולדת", או להתחיל ב-"רק המקום" או "רק מקום".
    ובאשר ללחן – פשוט, פשוט, אבל חסר ייחוד ומולחן טכני מידי. אם לא השירה האופיינית של דוכין – לא היה הרבה על מה לכתוב הביתה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות