אתי אנקרי ברגעים הכי אינטימיים שלה. שיר כאב ללא נשוא על עזיבת האוהב. לא רק רואים לה בעיניים, מקשיבים ללב. מרגישים את הבטן שלה. כשמדברים על פה ולב שווים – זהו שיר שיש להדגים וללמוד. הניחוח המזרחי מוזלף אצלה בקילוח דק. אני לא חושב שאפשר להגיד על אתי אנקרי שהיא זמרת מזן מסויים, אבל היא בהחלט ציפור נדירה בנופי הזמר שלנו. השיר הזה מתוך "רואה לך העיניים" שיצא ב-1990 הוא דוגמא אחת מופלאה. יש עוד הרבה.
האור מסתיר קולות/ רק בלילות קולך בוקע
לא רוצה לגעת עוד – אם זה כואב, כשזה נוגע
למה באת לי קרוב, למה ככה לעזוב?
אתה שותק רחוק/ מלמד אותי לשכוח
אני כמו עשב נעקר/ בין אנשים רוצה לצמוח
למה באת לי קרוב/ למה ככה לעזוב?
האור מסתיר קולות/ רק בלילות זה שוב בוקע
מה היה לך, מה שם בחדר/ מה צעק בך רגע לפני?
למה באת לי קרוב/ למה ככה לעזוב?
לא רוצה לגעת עוד / אם זה כואב, כשזה נוגע