אתי ביטון לא מה שחלמנו

לא מה שחלמנו

אתי ביטון

מילי, לחן, עיבוד והפקה מוזיקלית: : תמר יהלומי ויונתן קלימי
3/5

דבר אליה, תגיד לה שתחזור אליה. היא לא נרדמת, לא נושמת. שברת אותה. היא היסטרית, החדר סוגר עליה רוצה לשבור קירות. לא חשבה שתלך ממנה. בואו נפתח תת ז'אנר חדש: הגברות בוכות בלילה. מה בוכות: צורחות. אתי ביטון  נכנסת לכאן אחר כבוד. מבינה שהיא צריכה לילל את תוגתה. מבחינה זו, יצרני ה"מזרחית" עובדים לא רק בשביל עדן בן זקן. דווקא הפתיחה – טון נמוך אפרורי, מספרת את הסיפור בטון מלנכולי אמין, ההמשך מטפסת אל פסגות הררי הצער, ואני מאבד אותה. אתי ביטון היא מוציאה לפועל. לא זמרת-יוצרת בעלת אמירה משלה. יש לה המנעד המתאים. עוברת מתחתית הסולם לשלב הכי גבוה שבו. האם יש כאן אמת אישית? אני לא מאמין לשירים האלה. החומרים ממוחזרים, הטקסטים משוכפלים. לאתי ביטון יש המיומנות לשיר דיכאון אינסטנט. הוא עושה את זה במלוא גרונה המסלסל. גם זה משהו.

נשארנו בסלון/ אני והדמיון/ וכל מה שנשאר בינינו
שורף עוד זיכרון/ ואז הולך לישון/ כאילו לא היינו שנינו
זה כבר כמה ימים שאתה משקר/ תסתכל עלי
זה כואב לי לחשוב שהגענו לסוף/ תדבר אלי
ואני רק רציתי לשבור שוב את כל הקירות שלך
ואתה/ שברת אותי ואותך
לא נרדמת/ לא נושמת/ החדר רק סוגר עלי/ בא אלי שקט
רק צעקתי/ לא חשבתי/ שככה תוותר עלי/ ואולי זה לא
זה לא מה שחלמנו/ לא מספיק נלחמנו/ בסוף.
תחזיק לי את הזמן/ ואל תלך מכאן/ תשאיר מילים ריקות מפחד
נו תן לי רק סימן/ תגיד לי רק לאן/ תגיד שזה תמיד ביחד
זה כבר כמה ימים שעומדים על קצה/ תסתכל עלי
זה כואב שלך זה כבר לא משנה/ תדבר אלי
ואני רק רציתי לשבור שוב את כל הקירות שלך
ואתה/ שברת אותי ואותך
לא נרדמת/ לא נושמת/ החדר רק סוגר עלי/ בא אלי שקט
רק צעקתי/ לא חשבתי/ שככה תוותר עלי/ ואולי זה לא
זה לא מה שחלמנו/ לא מספיק נלחמנו/ בסוף.
לא חשבתי שתלך לי/ וזה מוזר לי שהפכנו שני זרים כואב לי
בלילות עוד מחכה לבד/ שמישהו יבוא/ לא ידעתי שהזמן בורח
ואין תרופה שתרפא כאב של נצח/ תגיד שיום אחד האור יחזור לי
ואתה תבוא

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות