היא אינה מאלה שבוכות תמיד, אבל כאן מה-זה בוכה את מר לבבה. הגבר ששיקר לה, בעט בה, נגמר לה האוויר. שיקרה לעצמה שהוא "לא כזה". ועכשיו – מה תעשה עם הלבד הזה. לא רק הגברים בוכים בלילה.  אתי ביטון מפעילה את הסלסול כדי להפוך את התחושה הקשה לדמעות. ההפקה האלקטרונית מכינה את הקרקע. אחרי פתיחה מדוכדכת רכה, לוחצת על דוושת הרגש כדי לייצר את הדרמה האישית'  להביע  את תחושת הביאוס והבלבול.
ביטון זמרת טובה, אבל היא נשארת בתוך קופסה צרה, טייס אוטומטי, ממציאה עוד העתק לשיר הנכזבת הפגועה בגוף ראשון ושני. יכול להיות שביטון מתרגשת, אבל הריגוש שלה לא עבר אלי.  המנגינה משרתת את המילים, ההבעה אמוציונאלית עוצמתית, אבל בסופו של דבר, זה נשמע עוד קלישאה היסטרית שגרתית על הנושא. הצעה: אתי ביטון, תחשבי מחוץ לקופסת הז'אנר. שירי דמעות מהסוג הזה כבר חולפים ליד האוזן, לא מחלחלים אל מתחת לעור.

בימוי, צילום ועריכת קליפ : עידן דמארי

שולט בי בועט בי/ לא תופסת איך זה קרה לי/ לא אני לא מאלה שאומרות תמיד/ לי זה לא יקרה
זה רק נשמע מפחיד/ משקר לי משחק בי/ עד עכשיו בכלל לא הרגשתי/ מסתכל עליי עם המבט הזה
זורק לי ים מילים כאילו כלום כזה
ולא נמאס לך לרוץ ואז לחזור בחזרה/ מסתבר גם אלוהים לא יעצור אותך/ נגמר לי האוויר
איך אהבתי אותך
כמו מטורפת/ נראה לי שאני לא קולטת/ קח ממני את כל השנים איתך/ ניצחתי את הכל חוץ מהלב שלך
איך בזבזת לי תזמן/ תגיד איך ממשיכים מכאן/ שיקרתי לעצמי שאתה לא כזה/ מה עושים עכשיו עם הלבד הזה
איך הלב עוד אוהב/ רוצה שכבר תצא מכל חדר/ לא אני לא מאלה שבוכות תמיד/ עוד אמצא את הדרך
לחבק אותי
ולא חשבת לעצור או להביט קצת במראה/ מסתבר גם אלוהים לא יעצור אותך/ נגמר לי האוויר/ מה עשיתי איתך
כמו מטורפת/ נראה לי שאני לא קולטת/ קח ממני את כל השנים איתך/ ניצחתי את הכל חוץ מהלב שלך
איך בזבזת לי תזמן/ תגיד איך ממשיכים מכאן/ שיקרתי לעצמי שאתה לא כזה/ מה עושים עכשיו עם הלבד הזה