זמרת מקצועית אחת יוצאת על בטוח מבית ספר למוסיקה. הילי משייב קופצת כיתה לאקדמיה למוסיקה. היא תמשיך לשם. השאלה היא לאיזה מסלול הוא תכוון: מוסיקה קלאסית או פופ. ברור מהו המסלול הקל יותר לכוכבות. לפי המנעד והאינטלגנציה שלה כפי שהיא שרה Adagio, משייב תגיע לליגות של שרה ברייטמן או סלין דיון. היא בת 12, אבל מעט זמרות מסוגלות להגיע למנעד כזה ללא קשר לגיל. מסיקה שאלה אם היא שרה בעברית, כאילו שזה העניין. עברית כשלעצמה אינה מדד לאיכויות שירה. מה שברור מעל לכל ספק: אילו היתתה כאן תחרות של ממש – משייב היא הזוכה כבר בשלב הזה.
בתוך כל המוציניו והפוציניו וים הסופרלטיבים לילדים, הבעיה היא שנותנים לזאטוטי שירים שאינם מתאימים לגיל שלהם. עילאי וניתאי שרו דואט "ילדות של פעם" עם איתי לוי. בני 9 שבקושי בקעו מהביצה שרים על זכרונות ילדות. לירון בכור בן 11 שר "שהכאב ימצא לו חברים", הלהיט של ים רפאלי, על טראומות של אנשים מבוגרים, והכל בנימה מגניבה, מדליקה, מגניבה ומתקתקה. חוסר ההתאמה של נושאים לגילאים האלה – עיוות אומנותי של ממש. או: ילדון חמוד בן 8 ששמו איתי תורג'מן שר "תוכו רצוף אהבה" של ישי ריבו, שיר עם משמעות רוחנית גבוהה, שלחלוטין אינו מתאים לגיל הזה לא במנעד הקולי (זיופים) ולא בעומק הרגשי. אבל בתוך החגיגה הגדולה מי שם לב.
אגב: מה שהכי פחות מעניין בעונה הזו של התוכנית הוא התחרות. סתם גימיק או קישוט שאינו מעלה או מוריד דבר, ואפילו משעמם. לכל היותר, היו צריכים לבחור בסוף התוכנית את שלושת הביצועים הטובים ביותר. כל העניין של "שופטים" ו"הועדה" – מיותר בהחלט.
הילי משייב – Adagio
עלאי ונתאי צרפתי עם נתאי לוי – "ילדות של פעם"
לירון בכור – "שהכאב ימצא לו חברים"
