והילד הזה הוא אני, אוהב להיות בצד בשקט. זה הילד/ נער או הבוגר מזווית של ילד או שניהם? הסיפור בגוף ראשון מחזיר את בן ארצי לילדות,  אבל המשפט המסיים: "בצד השקט יש איזו אמת/ כדאי לכם לבקר לפעמים/ בצד השקט", הוא כבר פרשנות והמלצה של בוגר, לא משהו שיכול לבשר על טקסט קוהרנטי.
הפרספקטיבה היא סוג של התנשאות טרחנית ונדושה מצידו של הילד ה"אמן": "כשכולם בכדורגל משחקים/ אני על הספסל חושב לי על שירים". הרי ברור שמדובר בחריג שנשאר בצד, וההסברים היהירים האלה ממסמסים את הטקסט.  בן ארצי ניסה לדחוס כאן קורות חיים בקלות פשטנית – החולם בהקיץ שלא מכיר את כוכבי הנוער וחי בצל אבא. הקליפ הוא יותר פעלול חמדמד עם ילדים מאשר סרטון עומק מיוחד על הנושא.
ובכל זאת: המנגינה והקצב מעניקים למילים זרימה יפה. המוסיקה כמו עומדת בפני עצמה ביופיה. טון השירה חושף רגשנות מזדהה. זה שיר שעולה בקלות לתדר הרדיו המתיידד, פופ להתענג או אם כזה שיתפזם על הכביש הראשי.  בקיצור: אבל המוסיקה המסוגננת מרימה טקסט חלש.

בן ארצי בצד השקט הקליפ

בן ארצי בצד השקט מילים
יש את המקובלים של הכיתה/ אבל אני ממש ממש לא ביניהם
והאמת שזה לא נורא/ טוב לי בצד השקט
כשכולם בכדורגל משחקים/ אני על הספסל חושב לי על שירים
או יושב לבד, חולם קצת בהקיץ/ טוב לי בצד השקט

גם אם הם קוראים לי חננה/ לא אכפת לי, טוב לי ככה
לא מכיר ולא יודע/ מי הם כוכבי הנוער/ ילד כאפות, צל של אבא
אלו רק מילים של כמה/ ילדים שעוד אף פעם/ לא ביקרו בצד השקט

יש ילדה אחת פה שאני אוהב/ והיא ממש לא המלכה של הכיתה
כשהיא עוברת אז הלב שלי דופק מהר/ היא גם מהצד השקט
כמו עליי אומרים שהיא קצת מוזרה/ כי היא חברה של כל החתולים
אלו שגרים בתוך פחי אשפה/ שמה בצד השקט

גם אם הם קוראים לי חננה/ לא אכפת לי, טוב לי ככה
לא מכיר ולא יודע/ מי הם כוכבי הנוער/ ילד כאפות, צל של אבא
אלו רק מילים של כמה/ ילדים שעוד אף פעם/ לא ביקרו בצד השקט
בצד השקט יש איזו אמת/ כדאי לכם לבקר לפעמים/ בצד השקט

בן ארצי פייסבוק