אם בעז שרעבי מתרגש. כנראה שהיא חזרה. רק שלא תישאר, כי כשהיא נשארת – הולכת ההשראה. ושוב הכול הופך ל"סתם". זקוק ללבד ולבדידות כדי לקבל ריגושים מעצם חזרתה. כשהיא נמצאת – השגרה מחסלת את השכינה. פעם זה לא היה כך. פעם הוא ידע הכול. לב פתוח, לא נשבר, נולדו גם שירים. התמימות ניצחה. באו להיטים, בא גם קהל. שיר ועוד שיר. ככה סתם. הכי טבעי. היום המנגינה/אמונה/ ריגוש חסרים על רקע "ימים של צל", אבל יגיעו רק כש"היא" תופיע מחדש.
גלעד כהנא את דודו טסה מנהלים לאחרונה צוות חשיבה ויצירה עבור זמרים שונים. אפשר ללמוד מהם כתיבה מהוקצעת. הפעם – הם "קראו" את בעז שרעבי ו"כתבו" אותו אחד לאחד.
שיר נוגה. לא סתם להיט. רישומי לב אותנטיים. סערת רגשות אמיתית. לא רץ אחרי משהו. נשאר בחלקת המוסיקה שלו. עיבוד פונקציונאלי. חשוב לו שהצלילים יבטאו אותו הכי קרוב לעצמו. מתברר, "דברים כאלה" עוד קורים.
הכול אני ידעתי פעם / הכול/ פותח את הלב/ בטוח שלא יישבר/ צעד ועוד צעד/ שיר ועוד שיר
ככה סתם ככה סתם
הכול אני ידעתי פעם / הכול/ באים הלהיטים/ באים הם לעיתים לבקר/ צעד ועוד צעד/ שיר ועוד שיר
ככה סתם ככה סתם
וכשאת חוזרת כשאת חוזרת/ תני לי רק תני לי מנגינה/ כשאת חוזרת כשאת חוזרת/ תני לי עוד תני לי אמונה/ כשאת נשארת/ דברים כאלה/ דברים כאלה כבר לא קורים/ הכול אני ידעת פעם
הכול/ תמיד מלא קהל/ בלילה חוזר / לא ישן/ צעד ועוד צעד/ שיר ועוד שיר
ככה סתם ככה סתם
אלו ימים של צל/ האור לא מכאן/ כוכב שמאיר כמו שמש/ נעלם כבר מזמן
וכשאת חוזרת כשאת חוזרת/ תני לי רק מנגינה/ כשאת חוזרת כשאת חוזרת/ תני לי עוד תני לי אמונה/ כשאת נשארת/ דברים כאלה/ דברים כאלה כבר לא קורים
תגובה אחת
היי יוסי, מה שלומך?
אני חייב לציין שאני תמיד נהנה לקרוא את הביקורות שלך.
בקשה קטנה: שמי מאוית לא נכון בסוף הכתבה, תוכל לתקן זאת?
תודה רבה,
ניר מימון