ברי סחרוף. צילום: מרגלית חרסונסקי

ברי סחרוף !

פסטיבל ג'אז בים האדום

מתחם Port Arena
4.5/5

מופע רוק כזה לא חוו זקני פסטיבל הג'אז באילת לדורותיו. שנפסח על השאלה מה עושה ברי סחרוף בפסטיבל ג'אז? אין בעיה. כמעט כל פסטיבל ג'אז בינלאומי הולך היום על מודל כלכלי שאומר: אין עוד תמהיל אזוטרי. אתה מכניס את רון קרטר, ג'ק דג'ונט וג'ו לובאנו הענקיים, אבל יהיה גם ברי סחרוף, ממש כמו שעידן רייכל הגיע השנה לפסטיבל עם ויו פארקה טורה המאלי – במשבצת מוסיקת העולם. ג'אז או לא, המופע האקזוטי, הייחודי הזה של ברי סחרוף  הכיל את כל מה שסחרוף הוא היום, לא רק רוקר, אלא מוסיקאי אקלקטי, אוריינטציה של חיבור למקורות, מוסיקה ים תיכונית, אפילו הצדעה למוסיקה הישראלית לדורותיה. ההזמנה של אלי מגן לשיר "עד סוף הקיץ", "ככה זה", "פתחי לי את הדלת" הייתה מחווה מפתיעה ואותנטית למגן ולמוסיקה הישראלית. הרפרטואר שלו מגוון ורחב יריעה, והוא לוקח את ז'אנר הרוק אל קצוות מלאי צבע וחידוש של אלקטרוניקה, מוזיקה ערבית וטורקית, צבעים של ים תיכון, והכל חובר לשיתופי פעולה פוריים. אם נשמת אפו של הג'אז הוא מפגש פורה ויצירתי בין מוזיקאים, הרי שזהו סימן היכר מובהק של סחרוף המוזיקאי, שהפעם בחר לחבור לחצוצרן הג'אז המעולה, אבישי כהן. האוריינטציה היא פתיחות. סחרוף עתיר השירים ושעות במה, אינו מתעלם ממה שמתרחש בארצנו בשנים האחרונות מבחינת חיבור למסורות מוסיקליות. הוא חש, למשל, את הרוחות המזרחיות הערות המנשבות. זו הסיבה , שהעלה לבמה תזמורת מכל טוב שחוברת למגמת הוורלד-מיוזיק, לא רוק על טוהרו, אלא רוק אקלקטי. על הבמה – שי צברי, זמר אמביינט פסואודו אוריינטלי, שחבר לסחרוף כדי להוסיף תבלין קולי. אייל תלמודי בסקסופון, עתיר אנרגיות, גם הוא חלק מהגל הכמו אתני הזה, וגם איש ההקשה איתמר דוארי ליד המתופף ניר מנצור. ברי שילב שירים מסורתיים כ"שלום לבן דודי", קלאסיקה ישראלית כמו "ועוד חוזר הניגון", יווני ים תיכוני כמו, "בום פם" לצד "עיר של קיץ", "הלוחש במכונית", "נחמה", "תחת אש", "אמונה עיוורת", "זמן של "מספרים", "כמה יוסי", "חלליות". מהרפרטואר שברי מחויב לו. למרות שאינו "יורד" אל הקהל, בתמהיל הזה, בעיבודים, במרחב הנגינה, בצבעים, סחרוף פתוח מאוד לקהל. הוא מודע לאווירת הכיף שהוא מחולל, ממשיך להיות אקטואלי וגם אותנטי, נוגע כמעט בכל פן מקיומו-קיומנו כאן – האכזבה והכישלון, האמונה והאמונה בטוב, הגעגועים לעבר, ההתרפקות על נכסי תרבות, והיכולת להעניק לכל השירים את האישיות הממגנטת שלו ,כמו גם מעטפת מוסיקלית רעננה מלהיבה.

שירים: נשקיני, מונסון, נחמה, תחת אש, עיר של קיץ, זמן של מספרים, עד סוף הקיץ (אלי מגן), ככה זה (אלי מגן), פתחי לי את הדלת (אלי מגן), אלי למה עזבתני, לב שלם, נפרדנו כך, בסוף של יום, שלום לבן דודי, כמה יוסי, עוד חוזר הניגון, הלוחש במכונית, קול קורא לי במדבר, לזכור (אינסטרומנטלי) בום פם, רואים שלא רואים, אמונה עיוורת, רוח חדשה, ארץ זרה, חלליות
הרכב: ברי סחרוף שירה, גיטרה, אורן לוטנברג גיטרה, בן הנדלר בס, ניר מנצור תופים, גידי רז גיטרה וסמפולים, גרשון וייספירר חצוצרה, עוּד חשמלי, איתמר דוארי כלי הקשה, שי צברי שירה ,אייל תלמודי כלי נשיפה ,עדי רנרט קלידים
אורחים : אלי מגן – שירה, קונטרבס, אבישי כהן – חצוצרה
צילום: מרגלית חרסונסקי

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות