מה נשמע? – על הפנים, אבל יכול להיות יותר גרוע. יכול להיות גם יותר טוב. גיא ויהל מנסים לשיר מצברוח כללי. לא שיר מחאה. אנחנו מקטרים על המצב ומספרים אחד לשני כמה קשים עד בלתי אפשריים החיים בארץ הזאת. זו התחושה כללית שמציבה אותך במקום, שאין לך מושג מה בדיוק קורה איתך. אתה מרגיש הולך לאחור לא מבדיל בין טוב או רע, לא ברור לך במה לבחור במציאות שבה אתה חי. מה שבכל זאת מבדיל בין גיא ויהל ובין מבואסים שתועים בדרכי החיים – "יש שירים שרק אנחנו יכולים לכתוב". מילים פשוטות: לנו יש יתרון אחד שבכל זאת מפיח רוח טובה במציאות העכורה,  טקסט מיינסטרימי  הכי פשטני  שמייצג את גם את אווירת הקוטר הכללי, עם איזושהי נימה אישית.
המנגינה וטון השירה המשותפת מעניקים לתובנה את תחושת העננות הקודרת המרחפת מעל. המוסיקה מעלה את הצמד על מסלול אמוציונאלי יותר המילים. אכן: זה השיר שרק הם "יכולים לכתוב": מצד השירה המדוכדכת, מצד אחר – טון שאומר אור בקצה מנהרת הביאוס. התוצאה היא יתר מוסיקה רוגעת-נוגעת, לוטפת ומחלחלת מאשר דרמטית נסערת. במיינסטרים כמו במיינסטרים מוצאים את האיזונים הנכונים. גיא ויהל מומחים לכך.

שוב אני חוטא במחשבות/ האם פה טוב או רע לי
שוב אני שואל מי משוגע ומי נורמלי/ מה בכלל אני רוצה להיות
כשהטירוף פה ייגמר נתחיל לחיות/ בלי צעקות/ בלי פקקים והפגנות
בלי הגדרות ובלי עדות/ בלי חיילים ומלחמות
ומה בכלל אני בוחר להיות/ בתוך עולם שמשתנה/ ואין בו הפסקות
בוא תראה/ השמיים מספרים שטוב/ יש שירים שרק אנחנו יכולים לכתוב
מחכים לשמש/ רק להמשיך ללכת/ בקרוב יתחברו כל הקרעים
האמת תצא לא תישאר בפנים/ יגיע גם השקט/ רק להמשיך ללכת
ושוב יורדים גשמים ומציפים/ שוטפים פה את כולנו/ ואיך כל ישראל אחים
כשרק תוקפים אותנו/ מה בכלל אני יכול לבחור/ כשמלמעלה רק מושכים אותנו לאחור
ואיך, נעצור ולא נמשיך להסתבך/ להתלכלך כי יש פה טוב שמתפספס
ומה בכלל אני רוצה לראות/ לשבור את החומות/ ולהוריד ת'מסכות
בוא תראה/ השמיים מספרים שטוב/ יש שירים שרק אנחנו יכולים לכתוב
מחכים לשמש/ רק להמשיך ללכת/ בקרוב יתחברו כל הקרעים
האמת תצא לא תישאר בפנים/ יגיע גם השקט/ רק להמשיך ללכת
יגיע גם השקט/ רק להמשיך ללכת
בוא תראה/ השמיים מספרים שטוב/ יש שירים שרק אנחנו יכולים לכתוב
מחכים לשמש/ רק להמשיך ללכת