גיל ויין רבקה זהר -פתאום נזכרת

פתאום נזכרת

גיל ויין מארח את רבקה זהר

מילים, לחן, עיבוד והפקה מוסיקלית: גיל וינגרטן
4/5

גיל ויין הלחין  שיר לקולה הגבוה של רבקה זהר. היא שרה געגועים לימים אחרים שאומרים מנקודת הזמן הזו – אהבת ילדים תמימה, נטולת פחדים, התמזגות עם הטבע, שירים על חופש, מילים של אור והבטחות, ובקיצור – אידיאליזציה של יחסים. מושלמות נטולת פגמים. פואנטה? לא משהו מסעיר. זהר מקדשת את זיכרון התום של פעם, שעכשיו, כשהוא לא איתה – נראה מזוקק ויפה יותר.
כמו המילים, גם המוסיקה מתנגנת במהלך של מלודיה חפה מטרנדים, מעוגלת וסימטרית. קולה של זהר – קול נעורים זך, כמו הזמן לא נגע בו. הנגיעות הן של צליל מיתרים ים תיכוני, שמקשט אותו בעיטורים יפים. לכאורה, אין בשיר הזה הרבה, ובכל זאת, מרכיביו הם שחוברים לשלם שמקרין יופי טהור – גם במנגינה, גם בטון של זהר, אפילו באיור האנימציה הכל-כך ראשוני. את היופי הזה אין צורך לתאר המילים. אין כמו משמע אוזניים שמוביל למקום עמוק יותר.


אני זוכרת את היום שבו נפגשנו/ הייתי קצת אחרת/ על הספסל עליו ישבנו
אני פתאום נזכרת
איך היינו ילדים/ איך ראינו את החיים / לא פחדנו מאף אחד/ ואיך שאמרת לי
את אף פעם לא תהיי לבד
אני זוכרת שהבאת לי פרח/ בסמטאות של יפו/ אני זוכרת ששמת לי יד על הלב
הבטחת לי שלא תפגע בו
ורצנו לכפרים/ שמיים בהירים/ שרת לי שירים יפים על חופש
הרוח, העלים/ כתבת לי מילים/ וכשהגיע חושך / אמרת לי לזרוח כמו שמש
לחייך אל השקט/ ולהמשיך גם בערב/ לחמם רק אותך/ ולשלוח קרניים אצלך בשמיים
שתתן לי מקום לאהבה
אני זוכרת שברחנו אל המזח/ מול הספינות בערב/ שאמרת שניה איתך זה נצח
הכול איתך נראה אחרת
איך בתוך כל הלבד / הושטת לי יד/ אמרת לי מילים יפות בשקט
ואיך היום / כשאתה לא פה פתאום/ אני שוב נזכרת

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן