סוף העונה? אני לא יכול שלא להיזכר בשיר היפהפה של גלי עטרי – "סוף העונה, כל חלון מראה כבר/ את סוף העונה, בלילות כאלה/ היא לא ישנה, משהו עומד באוויר". יכול להיות ששוב עומד משהו באוויר? משהו בוער? יש מצב להתאהב במה שקורה עכשיו? הייתי מעביר את השאלה ל-120 אלף אנשי מוסיקה, שמתייבשים כמו קוצים בקיץ הישראלי.
ספטמבר 2020. יש משהו באוויר, אבל גלי עטרי מכוונת לאוויר שלה, אזורי הנוחות שלה. אין מה להתאהב במה שקורה עכשיו, אבל אם אתה מנטרל הכל, מנקה את כל הרעשים מסביב, ומתמסר רק למגינה הענוגה, רוקד איתה סלואו אולד סקול רומנטי (פתיח שמזכיר את House of the Rising Sun), יש מצב שהגעגוע והקולות של פעם יחזרו.
ממש אין טענות: זוהי גלי עטרי של פעם, שרה ברמת אמינות תחושתית גבוהה, מינון קולי הכי סולידי, בעיבוד עקב בצד אגודל. לקחה ממה שלמדה וממשיכה. זו האמת שלה. היא מתאהבת בה מחדש.
לא מאוחר להסדיר את הנשימה/ לא מאוחר לפתח תקווה/ לנסות להתמקד במה שקורה עכשיו
סוף העונה מבשר עייפות זמנית/ יש אמונה שאומרת שלא ניסית/ לעבור את קו המים עם האמת שלך
כשהלב אומר/ להעז יותר, להתמסר/ לקולות שמדברים בך/ יש מי שיקשיב לך
כשמשהו בוער/ שב ומתגבר/ עוד געגוע שחוזר/ עובר בך, קורא לך/ עוד לא מאוחר
לא מאוחר להסדיר פעימה/ לא מאוחר לבקש סליחה/ לנסות להתאהב במה שקורה עכשיו
כל הקוצים שדבקו בך יבשו מזמן/ יש חדשים שיחליפו אותם/קחי ממה שלימדו אותך, זה שיעור יקר
כשהלב אומר/ להעז יותר, להתמסר/ לקולות שמדברים בך/ יש מי שיקשיב לך
כשמשהו בוער/ שב ומתגבר/ עוד געגוע שחוזר/ עובר בך, קורא לך/ עוד לא מאוחר
