עיון ביקורת
לרכישה >>

דודו טסה, הַגּולֶה (אוגוסט 2016)

מוסיקה ישראלית

האלבום נפתח בקינתו של דודו טסה, קול נמוך מיוסר, סלסול דואב, מלווה בצליל מיתר: "כבָר לֵילוֹת אֲנִי מִתְכַּרְבֵּל בִּשְׁתִיקָתִי, מְחַכֶּה בַּאֲפֵלָה/ שֶׁמִּישֶׁהוּ יָעֵז לִגְלֹל מֵעָלַי אֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה". הבדידות הארוכה שהפכה אותו לקהה חושים. הצליל, הטון, נשמעים כשיר אבל, פיוט של הספד אישי.
דודו טסה – באלבום של מצוקה גדולה, של מועקה עמוקה. ב"מתגלגלים", שיר על יחסים חסרי סיכוי מתפתח סרט מתח שמתוכו צף ועולה הייאוש, שבע שנים שאחריהן "צלילה עמוקה". קצב מידטמפו, צליל קלרינט תורכי מובילים את המאזין לנסיעה ארוכה החושפת את עומק הטראומה. העיבוד מעמיק את הדרמה. צליל שמימי קוטע ומכניס לאזור של הזיה. אסתטיקה של כאב.
"הגּולֶה" ממשיך את סיפור הטראומה, שיר שמשדר את סיפור הגולה שהתפתה והאמין, כי העתיד הטוב לפניו, לפני שהבין כי טעה בגדול, והוא הולך לחוות רע גדול. דודו טסה מביע את עצמת הכאב המהול בייאוש, יען כי אין אפילו קצה שלאור בקצה המנהרה בתוך הכאוס. מאבק ללא סיכוי. טסה מקונן את הכאב בתערובת של צליל ים-תיכוני המשלב חטיבת מיתרים בסגנון ערבי. קולו הדואב הוא תרשים תוגת הייאוש מאחורי סיפוריהם של "גולים" רבים, שאין להן כבר לאן לחזור. איבדו הכל. המוסיקה היא תרכובת  של מזרחי, פאנקי ואלקטרוני, קול קודר של זעקה נואשת הנוגיע בליבת תחושת אובדן התקווה.
הצליל האוריינטאלי מודרני מבדל את טסה כאמן אולטימטיבי במוסיקה הישראלית. "צל נעורים" אפוף תוגה עמוקה על חלום שנשבר לרסיסים לאורו של יום. שיר שמנגינתו היפה חוברת לזעקה הדרמטית: "בואי איתי נמחק לאט/ איפה את/ ואולי אור לא יכה בנו / מעליי/שמש רכה תגלה אותך/לפניי".
ב"לאן תקחי אותי היום" מגיעה הדרמה האישית בשני קולות. הקול האחד הוא קולו הנואש-דרמטי-מקונן-רגשני של דודו טסה על אובדן התקווה. הקול השני הוא של ברי סחרוף – מפוקח, מסביר, רציונאלי שאומר – אני לא מסוכן, אני בעצם הכבשה, לא הזאב. בבית האחרון – הקולות מתאחדים לקול אחד – ישות אחת שמכילה את מלוא מרכיבי הטראומה. תוגת היאוש של הגולה מגיעה עד לציניות: : "על השמלה לבנה / אל תעיזי לוותר/ הרי אם יוקז פה דם/ שלי ולא אחר".
טון של חמלה ב"אור הלוך חזור" מחזיר לרגעים טובים של בית. תוגת געגועים קודרת ללא דרמה, אזור דמדומים המעוטר בסיום בקולות גבוהים, המנסים לבטא ערגה למקום טוב.
זעקת הקינה  חוזרת ל"בחול הנפלא", שיר על רגעי הנפילה, שנפתח בנגינת מיתרים הנשמעת כיצירה קלאסית מלנכולית: "אלוהים אני מסתיר ממך/ כל כך הרבה אני מסתיר ממך". בסיום – צליל הסקסופון של אייל תלמודי הדיסטורשני שמעצים את הדרמה.
התחושה הקודרת מגיע עד ל: "היה לי טוב עם כל הרע/ בקצה האור יש מנהרה" בעיבוד אמביינט עוטף-מרכך, שמחזיר שוב לאזור הדמדומים האופף את היצירה. האלבום מסתיים בשיר קצבי, שהוא חלק מסעיר מסרט המתח המוסיקלי שדודו טסה רקם על ימים וללילות החורף הקשים שחווה.
אלבום קונספטואלי מסעיר, שחלקו (המילולי) נרקם בין דודו טסה לגלעד כהנא. יצירה שכולה רצינות, יופי נשגב ומלנכוליה נוגה בעיבודים והפקה מוסיקלית (טסה את ניר מימון) יוצאים מן הכלל, המייצרים מארג רוק-אתנו-פוסט מודרני של סלסול, גיטרות חשמליות, מיתרים מזרחיים, ומוסיקה אלקטרונית אווירתית (צליל אמביינט).

הפקה ועיבוד מוזיקלי: דודו טסה וניר מימון, עיבוד לכלי מיתר: דודו טסה, ניר מימון וניצן קנאטי, עיבוד לנשיפה: דודו טסה וניר מימון

שירים: הַבּדִידוּת הָאַרֻכָּה, מגלגלים, הגולה, צל נעורים, לאן תיקח אותי היום, אור הלוך חזור, בחול הנפלא, זנב זאב, נסענו רחוק כדי לאהוב, פסוקים ומכתמים וסתם

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *