דודי בר דוד יוצא למסע זכרונות בילדותו/נערותו, מנסה להכיל פיסות חיים בזרם תודעה משחזר. הטקסט לא תמיד קוהרנטי – מצד אחד תיאורים ממוקדים של תמונות מהילדות, ומצד אחר ניסיון לשרבב עניינים שנוגעים בפרשנות הסטורית כמו "זוכר ת׳קשר בין הון לשלטון", שאינם בדיוק מושא זיכרון קונקרטי של ילד בפריפריה, אלא תופעה רלוונטית לכל עת. בר דוד גם מנסה לקשור את הזכרונות לעניינים אישיים של זוגיות בבעיה (היא אומרת לו: "מאמי כל החלומות תפוסים"). את הבלגן בטקסט מצליח בר דוד לטשטש במנגינה וקצב שמעלים לכביש הראשי, מקנים למסע הזכרונות זרימה קולחת, מוסיקה שמתיידדת בקלות משמיעה אחת, ואף מצליחה לחלחל למקומות עמוקים יותר.
נ.ב. הקליפ שביים עדי ששון עושה שירות אפקטיבי לשיר.
אני זוכר את השכונה הישנה/ את חדר המדרגות אחרי בית ספר/ עם הריח של האוכל הכי טוב בעולם
זוכר ילדי מפתח שתלוי להם על הצוואר/ ולא נופל/ והורים שעובדים עד מאוחר/ להביא ת׳אוכל
אני זוכר את השמות, ההקנטות והמכות/ הילדים מהיסודי/ מערכת ראשונה “דאבל קאסט”, סלואו כיתה
כרמית שלא ספרה אותי
זוכר את בית הכנסת הישן שליד המתנ״ס/ בשבתות ובחגים/ גרוזינים טוניסאים, ערק וגרעינים
ולמעלה אלוהים
באופניים ישנים דוהר דרך כל מה שזוכר/ תמונות רצות מהר ואת, תגידי את/ את יכולה להישאר? מבטיח לא להיקשר
תמונות רצות מהר
אני זוכר ת׳דיבורים, תינוקות נעדרים/ שנים שבעיתון כלום לא כותבים/ ההורים שלי שעלו בסבנטיז
לא דמיינו ככה את מדינת היהודים
זוכר ת׳קשר בין הון לשלטון/ זוכר אבות ואמהות גאים שרק ביקשו שיויון/ זוכר את הבחירות, השבר בחלום
אבל הכי זוכר את בגין שהביא לנו שלום
באופניים ישנים דוהר דרך כל מה שזוכר/תמונות רצות מהר ואת תגידי את/ את יכולה להישאר? מבטיח לא להיקשר
תמונות רצות מהר, תמונות רצות מהר
אני זוכר אותך ילדת צופים בשבט בחולון/ לא מעשנת, שרה בטקסים/ וכשהערנו ת׳שכנים בין שבת לבין ראשון
עוד הייתה לי מערכת יחסים
שנים אחרי את לא רוצה לגדול/ מורדת בהכל ומחפשת ריגושים/ את כל הסיסמאות הגשת לי לאכול אמרת ש: ״מאמי, כל החלומות תפוסים״
כל החלומות תפוסים
בימוי קליפ: עדי ששון