דודי לוי שר על אהבה מול חרדה. ההגנה, המסתור והמקלט שהוא נותן לילדה-פרח שלו מול העולם החיצון המוטרף שמונע ממנו לתת לה ביטחון. מולו האהבה והחמלה – חסר אונים.
נדמה תחילה כאילו דודי לוי שר על בהונות האצבעות, אבל קיימת עוצמה באי השקט. כשהוא עולה על מסלול מיד טמפו בחספוס הלא מתחנף שלו, היא גוברת. לוי שומר על הבעה מאוד אישית ייחודית. צלילי הגיטרות מצטרפים לשירת הכוונה האמיתית כדי לומר: גם בחוסר האונים והשקט יש כוח המגיע מאהבה. האם היא תנצח ותאפיל על העולם שבחוץ כדי לתת לילדה ביטחון? דודי לו ב"אין שקט לתת לך" חושף בגדול את האמת המרה. החרדה הופכת זעקה.
אם את פרח, אני חממה/ ואת פרח, בלי ספק
אני לך מים, אני האדמה/ ולעולם לא אתרחק
כאן בבית, תמיד את בטוחה/ אבל בחוץ, עולם שלם
שדות הציד של חסרי המנוחה/ השמחים להילחם
חסר אונים/ מלטף לך את הפצע בחוץ ובפנים
אין שקט לתת לך/ אין שקט לתת/ ערב ערב, ילדה שלי יפה
שוב עוברים בי הרהורים/ יש בי עצב על קושי התקופה/ בחיים של אחרים
חסר אונים/ מלטף לך את הפצע בחוץ ובפנים
אין שקט לתת לך/ אין שקט לתת