שירת רבים 2

דוד ד'אור פטריק סבג

הד ארצי
4.5/5

באיזה בית כנסת הם שרים? אני מגיע לשיר. שיהיה "עננו". לא שאני מצפה לנסים ונפלאות, אבל שירתם לוקחת אותי לשם. אין מראה מקום מדויק. מוסיקה שנולדה במחוזות הלדינו, עברה דרך ספרד המודרנית, סמטאות ליטא, מדינות הבלקן והגיעה לזמן הזה.

פיוטים עלינו, תפילות ומזמורים. טרנד לבטח. זה בסדר. מוסיקה הייתה תמיד פונקציה של טרנדים. אבל במקרה הזה – מה יגיד חילוני כמוני? שאשיר "אבינו מלכנו" – שיר סיום טעון רגש בקולו האמוציונאלי הגבוה של ד'אור?  מה פתאום. מה קפץ עלי. אבל כמו שהקונטרה טנור הזה מטפס לצלילי פסנתר מינורים, הוא מגיע אם לא עד לשערי שמיים, בטח עד פתחי ליבי, משוטט בחדריו, מרעיד מיתריו.

זהו השיר היחידי שד'אור לוקח סולו בקולו הגבוה, בשירה קלאסית צרופה. אם הוא החזן בבית הכנסת, אני מזמין שם מקום. לא יכול להיות שאחרי שירה כזו – השם יתברך לא ישמע קולו, לא יעננו.  בכל השירים האחרים חולק קולו עם פטריק סבג, כדי להישמע שירת רבים. כאן זה הוא ואלוהיו.

דיסק ב' של "שירת רבים" (הראשון יצא באוגוסט 2008) – דיסק של מזמורי סליחות ותפילה. אמרנו "בית כנסת", אבל ההפקה מוציאה את השירים מבית הכנסת היהודי העתיק אל בית הכנסת העולמי לא במשמעות של הגלייתו מאדמה יהודית, אלא בהפחת משבים של מוסיקה עשירה שיונקת ממקורות שונים – דאנס, לדינו, הודי, פלמנקו, בלקני. פטריק סבג שעל ההפקה המוסיקלית מחבר קצוות.

אני אוהב את ההפקה הזו, כי היא מתחילה ומסתיימת באהבת מוסיקה, עם כל הכבוד ויש כבוד ליושב במרומים. היא שירת הרבים המסוגננת, המאופקת, הלא-שבלונית, לא מזרחית מסחרית, לא דאנס אלקטרונית, אלא ההרמוניה היפה המתקשטת במטעמים עכשוויים שהופכים אותה נגישה, שירת נשמה הרמונית יפה, נטולת פזילות מסחריות ויומרה מזויפת.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות