השקט מצייר עננים, הלב נשרף בין הדפים, הכוכבים בוכים בלילה. במלאכת כתיבת מלודרמות למדנו להכיר שיטות כתיבה מניפולטיביות. הצמד דולי ופן מתמחים בזה. משרבטים מטפורות בקלות יותר מבלתי נסבלת.
התופעה של יוצרים, ששמותיהם מופיעים לפני הזמרים מקבלת תאוצה. דודו אהרון ושירי מימון נמצאים כאן על תקן משני של מבצעים. היוצרים מקדמים את הקרדיטים למשבצת השמורה למבצעים. ממתגים את עצמם בחוסר צניעות בולטת.
השיר הוא מלודרמה בומבסטית, המועצמת בקליפ יומרני ומושקע, שמגיע עד שדות קרב ודמים. לך תבין עד לאיזו דרגה מגיעה המגלומניה. בסך הכל עוד שיר על לבבות שבורים. למה לנפח את הסיפור לממדים של קליפ אפוקליפטי על מלחמה עם אש, תמרות עשן ואדמה חרוכה? וגם: מה לשירי מימון ולדודו אהרון? השידוך האקראי נועד ככל הנראה להעצים את המלודרמה, אלא שזו אפילו אינה דרמה. יותר הפרזת פרא במה שמתיימר להיות דרמה.

נ.ב. 1. דולי ופן מסתמנים אולי כיוצרים מודרנים, אבל הם שכחו, שאנו כבר מזמן לא בעונת מכתבים רוויי בושם ודמעות – מיילים, ווטסאפ ואינסטוש – זה כול העיניין!
2. מדהים, ששירי מימון, מי ששופטת בריאליטי ומתיימרת להגדיר קו איכות, נופלת לפח הטקסט הנמוך והלא קוהרנטי הזה ולמלודרמה מופרכת.

עוד יום שאת סתם יושבת/ השקט מצייר לך עננים/ מת לדעת מה חושבת/ הרוח מציקה או שנעים?
מכתבים שאז כתבת/ פתאום עכשיו נראים לי מחוקים/ כמו דיו שהתייבש בשמש/ שרפנו את הלב בין הדפים
והוא לקח לי את הלב/ אפילו לא שאלתי למה/ והוא יפה שזה כואב/ הכוכבים בוכים בלילה
והיא לקחה לי את הכל/ מה עוד תקחי היום/ ואם זאת מלחמה/ אני רוצה שלום
תראה אותך הולך בבית/ כאילו ברגליים יש קוצים/ למרות שזה שורף עדיין/ שומר לעצמך את הקלפים
מחזיק את המילים בבטן/ אני אחד כזה תמיד עם ראש בקיר/ יודע שזה לא בסדר/ אבל בשביל לנשום צריך אוויר
מכתבים שאז כתבת/ פתאום עכשיו נראים לי מחוקים/ כמו דיו שהתייבש בשמש/ שרפנו את הלב בין הדפים
והיא לקחה לי את הלב/ אפילו לא שאלתי למה/ והוא יפה שזה כואב/ הכוכבים בוכים בלילה
והוא לקח לי את הכל/ מה עוד תקח היום/ ואם זאת מלחמה/ אני רוצה שלום