"לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה", כתב אהוד מנור, על ארצו.  "אין לי ארץ אחרת' מוצג כשיח המפרט את ה'אני מאמין' של דובר השיר, הצהרה הנוגעת בשורשי הקיום הישראלי ומנסה לענות על השאלה הקצת משונה – למה לחיות במקום הזה? – "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת" – מצב של חוסר ברירה. מנור בחר בדבר ייחודי הנוגע גם למהותו ככותב שירים כדי לתאר את הקשר לארצו – השפה העברית, "רק מילה בעברית חודרת".
השיר אכן מציג מצב של חוסר ברירה קיומי, מצד שני מתייחס לעצם המתרחש:  "ארצי" אומר הדובר "שינתה פניה". כתוצאה, הוא אינו מוכן לשתוק יותר, מהאיום החיצוני ('אדמה בוערת', 'גוף כואב' – דימויים שנקשרים לקרב ומלחמה) המלחמה הפנימית – בין הארץ של פעם לארץ החדשה, שהולכת בעיניים עצומות לכיוון שלילי, ועל כך הוא נחוש לומר: "לא אוותר לה/ להזכיר לה, / ואשיר כאן באוזניה / עד שתפקח את עיניה". הוא מתנה  את תחושת השייכות שלו לארץ בחזרתה להיות כפי שהייתה נכונה להבנתו, ועד שתחדש ימיה כקדם.
לגלי עטרי שמורה זכות ראשונים על ביצוע השיר הזה, אבל אני אוהב  לא פחות ואולי אף יותר את גרסת קורין אלאל, מלחינת השיר, בפרשנות הבלוזית, הכואבת-מרירה באמת לטקסט הזה.
דורון רפאלי הדגיש צד קצבי דרמטי שמעניק לשיר עוצמה מחודשת. אלמנט המארש הצבאי מוסיף מימד כאב מסעיר לשיר, אולם מנגד קולה המרכך של שירן אברהם מייצר ניגודיות מיוחדת אולי כדי להמחיש את היחס האמביוולנטי לארץ. זוהי עוד אינטרפרטציה מיוחדת ומעניינת המעידה על מגוון התחושות שהשיר מייצר אצל יוצרים. 

*** אהוד מנור כתב את השיר בתקופת מלחמת לבנון הראשונה כמחאה מאוחרת על מותו של אחיו הצעיר יהודה במלחמת ההתשה. מנור טען כי השיר נכתב על מה שנחשב בעיניו הפקרת החיילים שלנו על קו התעלה מול הפגזות בלתי פוסקות של המצרים. מנור אמר בריאיון שהשיר הוא בעצם ביקורת על אוזלת היד והיעדר ההתייחסות למותם המיותר, לדעתו, של חיילים רבים בזמן המלחמה.
את השיר העביר מנור ב-1982 לקורין אלאל להלחנה. קורין מסרה אותו תחילה לגלי עטרי שהקליטה אותו לראשונה ב-1986. קורין עצמה הקליטה את השיר בגרסתה האישית מאוחר יותר והעניקה לו פרשנות עומק משלה. בדרסת כמעט אקפלה, פרשנות אינטימית מאוד, משדרת יותר את הכאב, האהבה, החרדה שהיא ביקשה להעביר במוסיקה שלה מאשר הביקורת.  גם אהוד מנור שר גרסה משלו לשיר, מתוך הפרספקטיבה המאוד אישית שלו.
למרות שהשיר פורש לא אחת כשיר מחאה ("לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה, לא אוותר לה אזכיר לה ואשיר כאן באוזניה על ששינתה את פניה") הוא הפך קונצנזוס פטריוטי, בעל משמעות פוליטית הן עבור מחנה הימין והן עבור מחנה השמאל, ונבחר במשאלים שונים כשיר האהוב ביותר של אהוד מנור.

אין לי ארץ אחרת/ גם אם אדמתי בוערת/ רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי/ בגוף כואב, בלב רעב/ כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי/ שינתה את פניה/ לא אוותר לה,
להזכיר לה,/ ואשיר כאן באוזניה/ עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת/ גם אם אדמתי בוערת/ רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי/ בגוף כואב, בלב רעב/ כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי/ שינתה את פניה/ לא אוותר לה/ להזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה/ עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת/ עד שתחדש ימיה/ עד שתפקח את עיניה